שמו של הרב לוינגר הינו שם נרדף להתיישבות בחברון בפרט וביהודה ושומרון בכלל. הרב לוינגר יזם את עליית קבוצת המתיישבים הראשונה לחברון; הוא ארגן את הקבוצה ואת האמצעים, איתר את העולים וליכד אותם, הנהיג את המבצע כולו, וקבע ציון דרך בתולדות ארץ ישראל. בזכותו עיר האבות והאימהות לא ניטשה, וקיים בה ישוב יהודי הממשיך את המורשת וההיסטוריה בת אלפי השנים.
מחברון יצאה והמשיכה תנועת ההתיישבות למרחבי יהודה ושומרון, ובזכותה קמו ועלו עשרות ישובים ומאות אלפי מתיישבים. יישובים אלו הם הבסיס לנוכחות הישראלית בהרי יהודה ושומרון, ומהווים בסיס היסטורי, מוסרי, רוחני וביטחוני למדינת ישראל כולה וכל תושביה.
מאז הקמתו היה מפעל ההתנחלות כרוך בהתמודדות עצומה וקשה עם מכשולים רבים. קשיים ביטחוניים ומדיניים ליוו אותו מראשית צעדיו והציבו שאלות קשות ומכריעות בדרכו. על הרב לוינגר נפל העול העיקרי והמרכזי בשאלות גורליות, כמו גם העמידה מול אתגרים ביטחוניים, קורבנות וחללים. היכולת לא להישבר, להמשיך להוביל ולהנהיג תוך יצירת שיתוף פעולה עם הנהגת המדינה והממשלות השונות, מעמידה את הרב לוינגר בשורה ראשונה של מובילי המפעל הציוני בכל דרכו.
בפרק הזמן הקריטי בתחילת הדרך היו אלו עצמתו, מנהיגותו, מסירותו ואחריותו של הרב לוינגר, שהובילו כעמוד אש לפני המחנה, את תנועת ההתיישבות, המעמידה כעת, במידה רבה בזכותו ובזכות רעייתו מרים, כבר דור רביעי.
בשנים האחרונות הרב לוינגר אינו בריא, אך הוא מתמודד עם מחלתו באותה עוצמה וגבורה בה התמודד עם כל הקשיים הרבים שניצבו בדרכו. אף בכך הוא מהווה דוגמה ומופת לרבים.
כל אוהדי ארץ ישראל מברכים את הרב לוינגר ומשפחתו לרגל הענקת פרס הציונות, אשר יציין את מפעלו וחלקו המכריע בחידוש היישוב היהודי בעיר האבות ובארץ ישראל כולה.