דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה נִסֵי מִצְרַיִם תַּמוּ וְהַנֶּם עַל הַמָּיִם נִגְמַר נִצַּב הָעָם אֶל מוֹל דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה בַּמִּדְבַּר מִתְפָּקֵד וְמִתְאַרְגֵן בְּנַחַת וּלֹא נִמְהַר מוּל יֹבֶשׁ וְצָמָא חֹם וְצָר וְעָתִיד נִסְתַּר זֹאת תִהְיֶה מֵאָז וְעַד עוֹלָם הַדֶּרֶךְ לָחֵרוּת שׁיְּלֵךְ בָּהּ הָעָם תָּמִיד בְּהִכּוֹן עַל הַמִּשְׁמַר רָאשֵׁי הָעָם קִבְּלוֹ אֶת "דִּין הַתְנוּעָה" וְהָאֳמֶנוּ לְהַנְהִיג אֶת הָעָם בְּלִי שְׁבוּעָה כֹּל אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וְהַמְשִׂמָּה לוֹ יְדוּעָה נוֹשֵׂא בְּאַחְרָיוּת וְעוֹשֶׂה בְּלִי תְּרוּעָה זֹאת הָיְתָה הַמַּנְהִיגוֹת בּעָם לֹא תָּמִיד הָיָה הַכֹּל מֻשְׁלַם כְּקֹרַח וְהַתּוֹתְצָאָה יְדוּעָה מפקד נוסף כבר קראנו עד ספר במדבר כי כבר הקב"ה פקד את העם סמוך לצאתו ממצרים (שמות יב/לז) וחזר ופקד אותם שוב אחרי חטא העגל כי רבים נגפו בחטא זה (שמות ל/טז) לקראת הקמת המשכן פקד אותם שוב (שמות מ/ב) ובאחד באיר הוא החודש השני אחרי ניסן פקד אותם (במדבר א/א) ושוב חוזר ופוקד אותם. ולעניין שם ספר במדבר יאמר: כי כל אחד מחמשת חֻמְשֵׁי תורה נקרא על שם המלה הראשונה שבספר כגון ספר בראשית שהמלה הרנה בספר היא בראשית, וספר שמות אחרי מלת הקישור אלה, מופיעה המלה שמות וכך גם בספר ויקרא המלה הראשונה היא ויקרא, וככה גבי ספר דברים, המלה הראשונה אחרי מלת הקישור הדברים. אלא שבספר במדבר המלה החמישים היא המלה במדבר ואילו הראשונה וַיְדַּבֵּר, חז"ל ראו כי מלה וידבר חוזרת פעמים רבות בכל התורה ובכל פרשה, בחרו בשם בְּמִדְבַּר ולא בַּמִּדְבָּר.
נשוב לעניין המפקד כדי לבדוק מה בא המפקד לחדש כאן?, ובכן הכתוב מדגיש כאן את השתיכותו של כל אחד ואחד מיוצאי מצרים כעבור שנתיים וחדש ימים, כי הקשר לשבט הוא על שם האב, לבית אֲבֹתָם (א/ב) כדי לקבוע כלל כי גם אם נולד אחד לאב מבית פלוני והאם נשואה לו מבית אב אחר הנולד הולך אחר האב.
כך כהן שנולד לכהן גם אם אמו מאחד משבטי ישראל האחרים, נשאר הבן משתיך לשבט בית אביו. גם כאן מנין הזכרים לבית אבותם מִבֶּן עשרים שנה ומעלה כל יֹצֵא צבא בישראל (א/ג) כאן אחרי עבור יותר מאמתים ועשר שנים, שבני יעקב הם שנים עשר השבטים, חיו במצרים ומתו שם מזכירים את ממשיכי השבטים כל שבט והעומד בראשו כגון: לראובן יעמוד בראשו אליצור בן שדאור. ולשמעון יעמוד בראשו שלומיאל בן צורישדי. וכך נקבע לכל שבט נשיא מתוך השבט שיעמוד בראשו. כל השנים עשר שהועמדו בראש שנים עשר שבטי ישראל , נקראו בכינוי "קרואי העדה", אשר משה קורא להם בכל פעם שהיה לו מה להודיע או להעביר את מצות השם להם, והם היו המעבירים את דברי משה מפי הגבורה. לכן המפקד, למרות דברי רש"י כי הקב"ה מנאם מתוך חִבָתוֹ להם, המפקד נועד ליצור מנהיגות שתיצג את העם לקראת הבאות שיתברר כי הן קשות וחמורות.
שבט לוי ומעמדו יודעים אנו כי שבט לוי הוא השבט שממנו יצאו אהרן מרים ומשה , לכן הוא שבט מרכזי בין השבטים בגלל אישיותו של משה וסמכותו של אהרן. למעשה במפקד זה מתבסס מעמדו של שבט לוי כשבט אשר מצד אחד לא יקבל נחלה בארץ ישראל , אך מצד שני הוא יהיה ממונה על המשכן ועל הקרבנות ועל התרומות והנדרים, אשר יתר בני השבטים כל אחד ואחד לפי נדרו וקרבנו, יתנו להם. למעשה הם "חטיבת" השירותים שאנשיה לא יוצאים למלחמה. הפרשה מפרטת את מספר האנשים יוצאי צבא מבן עשרים שנה ומעלה וכו'. בדרך זן מנה משה שנים עשר נשיאים לישראל. כל השבטים התפקדו, פרט לַלְּוִיִּם שלא התפקדו בפרשה זו להפרידם מיוצאי צבא . משה כאן קובע גם את תפקידם של הַלְּוִיִּם להיות מופקדים על משכן העדות ועל כליו ועל כל אשר לו .
הלוים ישאו את המשכן ואת כליו ויחנו סביב למשכן. למרות זאת אנו קוראים בהמשך כך:
וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמור: פְּקֹד את בני לוי לבית אבותם למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם. (ג/יד) הכתוב מביא את הסיבה לבחירת שבט לוי לעבודת הקודש , כי הוא לא חטא בחטא העגל. ומכאן ואילך הפרשה עוסקת בשבט לוי על כל מנהיגיו לכן מתחילה הפרשה בפקודה אשר למעשה מתחילה בְדַבֵּר ה' אל משה בלשון יחיד וממשיך בלשון רבים:
שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אֲבֹתָם במספר שמות כל זכר לְגֻלְגְלֹתָם. באופן שהקב"ה דבר גם אל אהרן.
עמידה בתנאי המדבר הקשים נקדים את המאוחר ונדבר על כח העמידה במדבר. קיומו של העם במשך 38 שנים אחרי היציאה ממצרים, עלולים היו לפורר כל גוף תרתי משמע. כדי להתגבר על היֹבֶשׁ הַצָּמָא והחוֹם וְחוֹסֶר מזון בסיסי, צריך לחזק את האמונה באלהי ישראל, זה מתחיל במתן תורה בהר סיני, וכלה באחדות ודבוקת במטרה, כי לעם ישראל נועד תפקיד חשוב בין העמים. כאן הקב"ה אומר לעם: אתם תעשו את המוטל עליכם ואני הקב"ה אסעד אתכם לפי הפסוק:
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. זאת כדי שלא תנהגו בשב ואל תעשה ולסמוך כי הקב"ה יעשה הכל לכן חז"ל אמרו: אל תאמר תחֳרְישׁוּן אמור תָּחַרְשׁון. עשו למען עצמכם, ואעשה למענכם. במהלך ספר במדבר למדים אנו לדעת כי העם לא עמד במבחן הקשה, התאונן, התלונן והתמרד, מסיבה זו התארכה הדרך לרץ כנען עד שיכלה כל הדור שיצא ממצרים, כי דור זה איננו יכול למלא חובתו כדי לרשת את ארץ כנען. בעיקר אינם אנשי מלחמה ואינם אנשי כיבוש ארצות ועמים שעמדו בדרכו למנוחה ולנחלה.
השלטון והפתויים אין ספק שפרשת במדבר בסיכומו של דבר היא דומה לחוק
"סדרי שלטון ומשפט" המשמש בסיס לסוג הממשל ולקיומו במדינה ואשר חוק זה נועד לפקח על הממשל שלא ירדה בעם ולא יעשוק אותו ולא ירע לו. הפרשה שלכאורה היא נחלת ישראל בלבד, יש לה השלכות על דרך החשיבה של הוגי דעות אחרים שאינם משתיכים לעם ישראל כמו הפילוסוף
עמנואל קאנט (גרמני לא כל כך מסמפטים אותו בגלל זה) הוא לא הכיר מאמרי חז"ל ואמר בעניין זה:
כוח השיפוט שבידי האדם מעביר אותו תמיד על חופש שיפוטו ושל תבונתו.
דברים אלה מנוסחים באופן שונה ממאמר חז"ל הידוע:
"אין אדם נעשה פרנס למטה אלא אם הוא רשע למעלה" , כי מטבעו של שלטון להשחית את האדם. לא כל שכן שלטון אבסולוטי. וכאן אנו מדברים על שלטון שבט לוי בישראל לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה. למדנו לדעת כי משה ואהרן ובניו מלאו תפקידם נאמנה ולא סטו מדברי השם ימינה או שמאלה ולא השחיתו ומות שני בני אהרן , מהוים ראיה שאין מעמד אביהם או משה דודם משנה את גזר דינם. ואף על-פי כן עוד נקרא בספר במדבר אם אומנם כך כל העם חשב על מנהיגיו.
תמו ימי העמר ימי הָעֹמֶר תחילתם במחצית ניסן וסיומם ב-ד' בסיון כאשר ב-ה' בסיון חל חג השבועות, שנודע גם
כ-חג הקציר וכ-חג מתן תורה. שבא עלינו בשבוע הבא לטובה, על כן נקבעה קריאת מגילת רות בחג השבועות כי הזמן בו מדובר הוא
"תחילת קציר שְׂעֹרִים". ואנחנו קהלת אר"ץ כמו קהילות אחרות מקימים קריאות כל ליל השבועות ולמעשה חוזרים על התורה בקצרה , ובכך מקנים לחג את יעודו .
לקראת חג השבועות- חג מתן תורה. מובאות להלן שורה של אמרות שכבר הובאו לחר שלוקטו מפניני רש"י.
הִתְרָחֵק מֵרָשַׁע וְאַל תֶּשֵׁב בְּמוֹשַׁב לֵצִים עִמּוֹ
כִּי אָז יֵאָמֵר עָלֶיךָ:
אוֹי לָרָשַׁע וְאוֹי לִשְכֵנוֹ אֲזָי דְּבַק בַּצַּדִּיק וְשֵׁב אִתּוֹ וְשַׂמְתָּ זְמַנְךָ זְמַנּוֹ
תִּזְכֶּה בִּזְכוּתוֹ וְיֵאָמֵר:
טוֹב לַצַּדִּיק וְטוֹב לִשְׁכֵנוֹ כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה טוֹבוֹת וְעוֹקֵץ כְּצִרְעָה אוֹ נוֹשֵׁךְ
יאֹמְרוּ לְךָ הַבִּרְיוֹת,
לֹא מִדּבֻשֶׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצֶךְ וְיאֹמְרוּ עוד:
הַבָּא לִכְלָל כַּעַס בָּא לִכְלָל טָעוּת כֹּל הָעוֹשֶׂה טוֹב לַבִּרְיוֹת וְיִרְאַת שָׁמַיִם לְעֵינָיו
נֶאֱמַר:א
וֹמְרִים מִקְצַת מִשִּׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו וְכֹל שִׁבְחוֹ שֶׁלֹא בְּפָנָיו אֱמוֹר כֹּל אֲשֶׁר בְּלִבְּךָ שָמוֹר מִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב
פֶּן יֹאמְרוֹ עָלֶיךָ הַבִּרְיוֹת:
אֶחַד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֶב מַעֲשֶׂה שֶׁלֹא נַעֲשָׂה בִּזְמַנּוֹ:
עָבַר זְמַנּוֹ בָטַל קָרְבָּנוֹ 