ברוריה וחג מתן תורה

מסורת קדומה מימי התלמוד קושרת את מגילת רות לחג השבועות וקובעת את קריאת המגילה לימות החג. פרשני המקרא וחכמי הדורות מצאו במגילה הקשרים שונים לתכניו של חג השבועות, מצוותיו וסמליו. ערב חג מתן תורה אני מוצא לנכון להתמקד השנה בדמותה של ברוריה, אשת תורה מתקופת התנאים, מלבד ההתייחסות לדמותה האצילית של רות, בת למשפחה מואבית בתקופת השופטים, שסעדה את חמותה נעמי בימיה הקשים ובנתה את חייה בעיר בית לחם עם בועז. אני אוהב את ברוריה, בתו של התנא ר' חנינא בן תרדיון. אני אוהב את האבא, ששקד על העמקת לימודיו בתורה בחברת בתו. וזאת בתקופה היסטורית, שלימוד תורה הוא דבר אסור וכרוך בסיכון חיים. לימוד התורה היה אחד מכלי הביטוי של עצמאות לאומית והתרסה בשלטון הזר. עוצמת ההתרסה של ר' חנינא התבטאה בדבקות בלימוד.

שידור של עוצמת התרסה

עולם הערכים בביתו של ר' חנניא בן תרדיון שילב שידור של עוצמת התרסה כלפי אימפריה רומאית קלגסית אכזרית וגם התרסה כלפי החברה היהודית פנימה כנגד אפליית האישה בחברה, נגד חסימת האישה מליטול חלק ולהיות בין מעצבי חיי הרוח של האומה. חסימה בפני האפשרות שאישה תגיע לדרגת מנהיגות רוחנית. האווירה בביתו של ר' חננינא היא אווירה מעודדת ומטפחת אישה לחבוש את ספסל הלימודים. אישה שתופסת מקום מכובד ומוכר בין לומדי תורה. ברוריה, בפועלה התורני מקעקעת עולם רוחני, בו יש מקום למשפט אומלל, כמו: "אוי לדור שאישה מנהיגתו" (מדרש תהילים, שוחר טוב כ"ב/ כ'), וכן להתבטאות בשבת ל"ג בה מצטרפות אותיות למלים, שיצרו משפט מצמרר בדבר "נשים דעתן קלה".

אחד מעשרת הרוגי מלכות

אל מול התבטאויות מחפירות אלו מתעצמת בביתו של ר' חנינא נורמת חיים אחרת, נורמה המאפשרת צמיחתה של בת המגיעה למעמד של גדולה בתורה. דמות שמכירים בסמכותה התורנית, וסמכותה ההלכתית מתקבלת באופן טבעי. וכך גם מקבלים את העובדה שהיא מניחה תפילין. האב, ר' חנינא בן תרדיון על דבקותו בלימוד התורה, משלם בחייו. קלגסי רומא הורגים אותו כעונש על לימוד תורה. הוא קנה את מקומו בהיסטוריה היהודית בהיותו אחד מעשרת הרוגי מלכות. בתו של ר' חנינא בן תרדיון, ברוריה אשת ר' מאיר, כל עולמה מהווה התרסה כנגד ביטויים כואבים, כואבים מאוד, שמצאו להם מקום במשנה, באוצר התרבותי היקר שלנו, כדוגמת המשפט הכואב בבראשית רבא מ"ה: "אמרו רבותינו ארבע מידות נאמרו בנשים: גרגרניות, צייתניות (מלשון מצותתות לדברי האחר), עצלניות וקנאיות. ברוריה, בכל מה שהיא מייצגת היא קריאת תגר כנגד אמירות פוגעניות בדמותה של האישה כמו זו בבראשית רבא י"ז בעת הדיון מדוע אישה צריכה להתבשם ואין הגבר צריך להתבשם, התשובה המתנסחת בבראשית רבא י"ז: "אדם נברא מאדמה, והאדמה אינה מסרחת לעולם. אישה נבראה מעצם. משל: אם תניח עצם בשר שלושה ימים בלי מלח, מייד הוא מסריח." בדורה התקבלה ברוריה כאישה מוערכת והייתה אחת ממורי ההלכה, וזאת בחברה השבויה בעבותות כואבות של אמירה פוגענית כמו זו בנדרים כ': "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה, משל לבשר הבא מבית הטבח". כואבת האמירה המצביעה על האישה כאל חומר, שאין לו מאוויים, רגשות, רצונות, שאיפות, אלא היא כולו שייכת לגבר.

ברוריה - שוברת סטיגמות

בספרות המקראית זכינו לציון 88 דמויות נשיות מתוך למעלה מ-1200 גברים. בספרות התנאית והאמוראית ברוריה היא בין הדמויות הבודדות. ברוריה היא אישה השוברת את הסטיגמה "אין חכמה לאישה, אלא בפלך" (יומא ס"ו). ברוריה היא מגדלור של תורה. לכן קשה לקבל את הסיפור המגולל בפנינו את סיפור סופה הטראגי של ברוריה. על-פי התלמוד הבבלי, מסכת עבודה זרה, דף יח, עמ' ב' ברוריה התאבדה. סיפור ההתאבדות של ברוריה מתקשר עם הסיפור על אחד מתלמידי בעלה, שפיתה אותה. ברוריה התאבדה ובעלה גזר על עצמו גלות מארץ ישראל לבבל. מכאיב גם הסיפור הטרגי, המובא בפירושו של רש"י, המתבסס על המובאה מהתלמוד. ערב חג מתן תורה אני נושא עיני לברוריה ולאביה התנא ר' חנינא בן תרדיון, שכל עולמם אומר תורה.