אין גבול לחוצפה

לאחרונה פורסם כי המכון הישראלי לדמוקרטיה פנה לוועדת ההקצבות של עיריית ירושלים בבקשה להקצות לו מגרש בשטח המכונה קריית הלאום. הפרסום עבר 'מתחת לרדאר' של התקשורת ורק באתר 'מידה' הייתה התייחסות רצינית לנושא. קריית הלאום היא המתחם הגדול בכניסה לעיר ירושלים שעליו בנויים מוסדות הממשל בישראל - כנסת ישראל, בית המשפט העליון, משרד ראש הממשלה ומשרדי ממשלה נוספים ובנק ישראל. בדרום קריית הלאום נמצאת קריית המוזיאונים – מוזיאון ישראל ומוזיאון ארצות המקרא, וצמודה אליהם האוניברסיטה העברית בגבעת רם. בעתיד מתוכנן לעבור לקריית הלאום גם מעונו הרשמי של ראש ממשלת ישראל. יאה לה, למדינת ישראל, שבמתחם מרכזי אחד יהיו כל המוסדות המייצגים את שלוש רשויות השלטון המרכיבות כל משטר דמוקרטי: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. בתוך מתחם זה מבקש גם המכון הישראלי לדמוקרטיה לקבוע את משכנו. בנימוק לבקשה כותבים נציגי המכון, בין היתר: "המכון ממוקם בירושלים בכוונת מכוון, מאחר שעיקר פעולתו נעשית מול שלש רשויות: המחוקקת, השופטת והמבצעת. עתה הוא מבקש להעתיק את מיקומו בסמוך אליהן מתוך רצון לשפר את שירותיו להן". גוף פרטי, גוף פוליטי אני רוצה להזכיר לקוראים, שהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוא גוף פרטי, הממומן בחלקו על-ידי גורמים לא ישראלים. זהו גוף פוליטי מובהק בעל מטרות ויעדים פוליטיים ברורים מאוד. הוא איננו שייך לאף אחת מרשויות המדינה ולכן אין שום סיבה למקם אותו דווקא בקריית הלאום שנועדה לאכלס אך ורק גופים השייכים לאחת מרשויות השלטון. יתרה מזו: על-פי הנחיות משרד הפנים (2001) נקבע, כי בהקצאות קרקע מסוג זה "לא יעשה שימוש בקרקע לפעילות פוליטית או מפלגתית" (סעיף 5/ט). יש עוד מכונים הממלאים פונקציות דומות: המכון למחקרי ביטחון לאומי, מכון ירושלים לחקר ישראל והמכון לאסטרטגיה ציונית הן רק כמה דוגמאות למכונים כאלו. במה עדיף המכון הישראלי לדמוקרטיה על מכונים אלו? הצבתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה בתוך קריית הלאום בסמיכות כל-כך גדולה למוסדות השלטון הישראלי עלולה ליצור מראית עין של גוף לאומי לא-פוליטי המשמש כיועץ רשמי לגופי הממשל השונים, כפי שגם עולה מהנימוק שצוטט למעלה מבקשת המכון. אין צורך לומר ששום גורם ממשלתי לא מינה את המכון הישראלי לדמוקרטיה לשמש כיועץ רשמי למרות שהמכון נוהג מדי פעם להגיש ניירות עמדה לרשויות המדינה. קרקע אחרת, לא ציבורית המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא גוף השנוי במחלוקת, אינו מקובל על חלק מהציבור וכל פעילותו נועדה לקדם רעיונות, טובים ככל שיהיו, בהתאם למטרות שהציבו מקימיו. רבים וטובים במדינה, באקדמיה, בפוליטיקה ובציבור בכלל, אינם מסכימים עם דעותיו ופעילותו של המכון. דווקא בגלל שהמכון נועד לקדם את הדמוקרטיה במדינת ישראל, אין זה ראוי לתת לו עדיפות על פני גופים אחרים שגם הם מקדמים רעיונות דומים ואחרים. פנייתו של המכון לוועדת ההקצבות של עיריית ירושלים להקצות לו מגרש בקריית הלאום בנימוק שהוא רוצה "לשפר את שירותיו" לשלוש רשויות המדינה, היא שערורייה וחוצפה ממדרגה ראשונה וניסיון להונות את הציבור לחשוב שהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מוסד לאומי שמקומו ליד בית המשפט העליון, הכנסת ומשרדי הממשלה. המכון מנסה, בעבודה יסודית תוך שימוש בתקציבים נדיבים ובאנשי אקדמיה מהשורה הראשונה, להציב את עצמו כמי שקובע את סדר-היום הדמוקרטי במדינת ישראל. הוא אפילו זכה לפרס ישראל ובהחלט יש למכון תרומה נכבדה להעלאת נושאי החברה והדמוקרטיה לסדר היום הציבורי, אולם כל זה לא הופך אותו מגוף פוליטי פרטי למוסד ממלכתי-לאומי שהוא חלק ממוסדות השלטון. המכון הישראלי לדמוקרטיה, כגוף פרטי, רשאי לחפש לעצמו קרקע פרטית מתאימה בקרבת מקום לקריית הלאום ולהקים עליה את משרדיו. אין לו זכות לדרוש לעצמו קרקע ציבורית, ובוודאי לא קרקע ציבורית בתוך קריית הלאום. החלטת עיריית ירושלים פתוחה להתנגדות הציבור. טוב יעשה הציבור שיביע את דעתו לאגף למבני ציבור בעיריית ירושלים.