הפתגם העממי לפיו "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", מקבל משמעות חדשה וחריפה בימים אלה, לאחר שהכנסת אישרה השבוע בקריאה טרומית את הצעת חוק יסוד: הממשלה (תיקון - הגברת המשילות והעלאת אחוז החסימה) - המוכרת בציבוריות הישראלית בשם:
"חוק המשילות", או
"חוק הגבלת אחוז החסימה" - ברוב של 51 מחברי הקואליציה אל מול 43 מתנגדים, שכללו - למרבה ההפתעה - את חברי הקואליציה
ראובן ריבלין ו
משה פייגלין, כאשר הצעת חוק זו, עברה - לאור הרוב המוחץ והדורסני שיש לקואליציה - בשתיקה.
אלמלא היו הדברים חמורים כל כך, ייתכן שניתן היה לעבור עליהם לסדר היום, כפי שהדברים נוהגים ונכונים, באשר לשורה של חוקים המשקפים, כדבר שבשגרה, את רצונה המובנה והפוליטי של הקואליציה וכנגזרת מכך, כחוקים שאינם משקפים, בדרך כלל, את רצונה המובנה והפוליטי של האופוזיציה. זו דרכו של ממשל. זו דרכה של חקיקה וכנסת ישראל אינה שונה, לעניין זה, משאר פרלמנטים אחרים בעולם.
משילות ביתר יעילות הצעת החוק שהוגשה במשותף על-ידי חברי הכנסת
דוד רותם,
רוברט אילטוב וחאמד עמאר, מפרטת כי מטרתה לאפשר לממשלה למשול ביתר יעילות ולהפחית תמריצים לפיצולי יתר ולפילוגים במערכת הפוליטית, שלעיתים פוגעים בציבור ששלח את נציגיו לכנסת. בדברי ההסבר להצעת החוק, נכתב כי כיום אין כמעט מגבלות על הגשת הצעות אי-אמון בממשלה. הצעת והבעת אי-אמון בממשלה, נטען בדברי ההסבר להצעת החוק, היא דבר בעל משמעות רבה ואין ליצור לגביו זילות או להשתמש בו כפי הנוהג היום בכנסת, כדי לדחות דיונים והצבעות בהצעות החוק. כיום, לפי המצב החוקי הקיים, כנטען בדברי ההסבר להצעת החוק, מוגשת הצעת אי-אמון בממשלה גם כשאין לסיעות המציעות הצעת אי-אמון סיכוי כלשהו להפיל את הממשלה ואין הן מסכימות ברוב גדול על מנהיג חלופי שינסה להרכיב ממשלה.
בהתאם למוצע בהצעת החוק, הרי הצעת אי-אמון בממשלה תוגש בידי רוב חברי הכנסת על-מנת להחזיר את הכלי הזה של הצעת אי-אמון לתכליתו המקורית, כלומר להחלפת הממשלה, כשזו אינה זוכה עוד לאמון הפרלמנט וניתן להרכיב ממשלה חלופית. באין ממשלה חלופית כיום, בהתאם למצב החוקי הקיים, ניתן בעקבות הבעת אי-אמון להביא את המערכת הפוליטית לבחירות מוקדמות, לפי דברי ההסבר להצעת החוק, גם כשאין הכרח בכך. יוזמי הצעת אי-אמון אינם נדרשים להציג ולהביע תמיכה בממשלה חלופית, אלא רק במועמד פוטנציאלי בהרכבת ממשלה חדשה, דבר שיכול להביא חברי כנסת להתאגד לשם הפלת הממשלה, בלי שתהיה להם כוונה אמיתית לכינון ממשלה חלופית.
בהתאם למוצע בהצעת החוק, מוצע, במקום להשתמש בכלי של פיזור הכנסת והקדמת הבחירות, אם נכשלת הקמת ממשלה חלופית, לקבוע כי במקרה כישלון כאמור, תמשיך לכהן הממשלה שכיהנה טרם הבעת אי-האמון. תיקון שכזה ימנע קיום בחירות מוקדמות, כאשר עדיין הממשלה המקורית יכולה למשול. בנוסף, מוצע להפחית את מספר הימים הנתונים למי שמנסה להרכיב ממשלה חלופית ל-21 ימים, זאת כדי להגביל עד כמה שניתן את התקופה שבה המדינה מתנהלת ללא ממשלה מתפקדת. העלאת אחוז החסימה כיום, בהתאם לחוק הבחירות לכנסת, נקבע אחוז חסימה של 2% כדי שמפלגה תוכל להיבחר לכנסת. תכלית אחוז החסימה היא למנוע ממפלגות קטנות מדי לזכות בייצוג בכנסת, ולהגביר את סיכוייה של מפלגה גדולה יותר, וכן לתמרץ מפלגות קטנות הדומות במדיניותן להתאחד ברשימה אחת, מה שעשוי להפחית את מספר המפלגות המיוצגות בכנסת ואת הסקטוריאליות היתרה.
בהתאם למוצע בהצעת החוק, המצב החוקי כיום, אינו מהווה חסם מספיק בפני רסיסי מפלגות, ולכן מוצע להעלות את אחוז החסימה ל-4%, דבר שיגביר את האיחוד והמשילות, ויחד עם זאת לא יפגע יותר מדי בייצוגיות של קבוצות שונות בציבור הישראלי. אנטי-דמוקרטית בעליל מי שקורא, בקפידה רבה, את הצעת חוק המשילות או הצעת חוק אחוז החסימה, אינו יכול שלא להגיע למסקנה, כי באמצעים דמוקרטיים, מנסה קבוצה של חברי כנסת לגרום למפלגה השולטת
לשלוט באין מפריע ובאין ביקורת פרלמנטארית ראויה והוגנת על הממשלה, כאשר דבר זה מושג,
בין היתר, בכך שכדי להפיל את הממשלה נדרש רוב של 61 חברי כנסת; כמו-כן, מנסה הצעת החוק להביא לכך, כי רק סיעות גדולות ודומיננטיות תיכנסנה ואילו קולו של המיעוט - ואפילו הוא מיעוט איכותי - יושתק בדומיננטיות שיעניק החוק לרוב הדורסני של המפלגות הגדולות. תמוה הוא הדבר, כי פרופסורים למשפט חוקתי ומנהלי לא יצאו חוצץ נגד הצעת חוק אנטי-דמוקרטית זו, המנסה באמצעים דמוקרטיים, לכאורה, להביא להשלטתה של דיקטטורה, בחסות החוק, בכל הכבוד הראוי, בישראל. אלה מאיתנו שנחונו בזיכרון פוליטי ארוך טווח, אינם יכולים להתעלם מההשוואה המתבקשת בין חוקת ויימאר שבה נקבעו עקרונות ליברליים, דוגמת שוויון בפני החוק, שמירת חירות הפרט, חופש הדיבור וכיוצא בזה. חוקת ויימאר, נחשבת כאחת ההצהרות הנעלות ביותר בדבר זכויות האדם וחירויותיו; אלא שהיה פער גדול בינה לבין המציאות העגומה בפועל. רבים ההיסטוריונים סבורים, כיום, כי רפובליקת ויימאר וחוקת ויימאר, הן אלו שהכשירו את עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, תוך שימוש בהוראות חוק כדי להביא לעלייתה של המפלגה הנציונאל סוציאליסטית, הלא היא המפלגה הנאצית, הידועה לשמצה, לשלטון.
נדם קול הפרופסורים לא באתי, חלילה וחס, להשוות בין חוק ויימאר לבין חוק המשילות, או חוק הגבלת אחוז החסימה לבין חוק ויימאר. יחד עם זאת, אי-אפשר להתעלם מן המסקנה העגומה, כי מי שמבקש
"לחזק את המשילות ואת השלטון", פוגע - בסופם של דברים - בהליך הדמוקרטי התקין ומכשיר את הדרך, לעלייתו של שלטון דיקטטורי, חלילה וחס, בישראל.
הספר "1984" של ג'ורג' אורוול אינו יצירה ספרותית המנותקת מן המציאות הפוליטית העכשווית. ספר זה נוצר על-רקע עליית הקומוניזם לשלטון, במה שהיה קרוי, עד לאחרונה, ברית-המועצות. הדמוקרטיה בישראל חזקה מספיק בלי שיצטרכו להגן עליה באמצעות חוקים דוגמת חוק המשילות. מה שתמוה בעיניי, כאמור, שפרופסורים למשפט חוקתי ומנהלי נשנקו לפתע, קולם נאלם ונעלם, ולא נודע כי מצויים הם בקרבנו. בטוחני ומובטחני, כי לו היו פרופסורים דוגמת יצחק-הנס קלינגהופר וראובן ירון עודם בחיים, הרי היה קולם נשמע גם נשמע -
ובפומבי - במסגרת הוויכוח על חוקיותו ונחיצותו של חוק המשילות.
