מי ישמור על השומרים?

אנשי 'התעוררות' החילונית, כדאי שתתעוררו למציאוּת הירושלמית. עם כל הכבוד לפעילותכם, ירושלים הייתה ותישאר עיר דתית. מה שהיה הוא שיהיה. ועכשיו זה רשמי. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסמו לרגל יום ירושלים, שליש מתושבי הבירה הם חרדים. למעלה מ-20 אחוז הם דתיים. כך שהחרדים והדתיים מהווים למעלה ממחצית האוכלוסיה היהודית בעיר. אם נוסיף את המסורתיים, המונים למעלה מרבע מכלל התושבים, נקבל כ-80 אחוז (!) של תושבים דתיים ומסורתיים בעיר. שיעור החילונים בה, אתם קוראים נכון, עומד על 19% בלבד. אז מי אמר שבירושלים יש לאחרונה גידול בבתי הספר החילונים? שיָקום! ספין תקשורתי מבית היוצר של ראש העירייה, ניר ברקת, ושל ארגונים מגמתיים אחרים? עם עוּבדות, כידוע, אי-אפשר להתווכח. והשאר היסטוריה.

למרבה הצער, אין זו הפעם הראשונה שנשק המוחזק בתוקף עבודה (שוטר, סוהר או מאבטח) מנוצל למטרות קטלניות, במיוחד של בנות-זוג. אולם למרות ריבוי מקרי הרצח, והעובדה שהשנה נרצחו כבר 10 נשים (פי 2.5 מהתקופה המקבילה אשתקד) דומה שדבר לא נעשה בנדון בפרט, ולגבי רצח נשים בכלל. עם כל הכבוד להוראה שהוציא השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', להפקיד את הנשק במקום העבודה, אין לתקנה שיניים והיא לא נאכפת, וכך איש הישר בעיניו יעשה. מעֵבר לכך, עולה השאלה מדוע לא נערכים די מבדקים אישיותיים לנושאי נשק בכלל, ואנשי אבטחה בפרט, החשובים לא פחות מבדיקת הכישורים הפיזיים. ללא ספק הדבר היה מונע מינויים של מקרים בעייתיים לתפקיד, ובכך היו נמנעים מקרי רצח רבים. אז מי ישמור על השומרים?

לא סוד הוא שבעולמנו המנוכר הכל ממוסחר. אפילו שירותי הצדקה וקופות החולים, שהפכו לתחרותיות, נושאים אופי שיווקי. לכן לא פלא שגם הניתוחים הפכו כאלה. ובכל זאת, כשמדובר בחיי אדם ובבריאותו, עולה השאלה הרועמת: היכן שבועת הרופאים המעמידה במרכז את טובת החולה ומסירות הרופא למענו? דומה שהנתון המדאיג, כי שליש עד מחצית הניתוחים הם מיותרים, צריך להרעיד את אמות הסיפים של כל גורמי הבריאות במדינה, ואסור לעבור על כך לסדר היום. לאן הגענו שהמומחים טוענים כי "צריך להיות כמעט לא אנושי (!) כדי לא לחשוב על התגמול". אתם שומעים טוב? המומחים נותנים לגיטימציה לרפואה למען בצע כסף, ולא לטובת החולה, בשעה שביצוע ניתוח מיותר משיקול מסחרי הוא מעשה בלתי הומני הנוגד את האתיקה הרפואית. ועוד לא אמרנו מילה על קשר השתיקה של רוב הרופאים בנושא כאוב זה, האומר אף הוא דרשני. טוב שמבקר המדינה חוקר זאת, בתקווה שהוא יביא לשינוי המצב.

ראוי להצדיע לאישיותם של האחים הזמרים יונתן ואהרן רזאל, אשר דומה שקורצו מזַן מיוחד. הצניעות, הענווה, החפות מכל גינוני סלבס של זמרים ברמתם, הדבקות באמונה בבורא, כמו גם הנאמנות המופתית למשפחה (בניגוד לפירוק התא המשפחתי של אמנים רבים). במיוחד ראוי לציון הגישור המושלם שלהם בין עולמם החרדי, חסר הפשרות, לעולם החילוני. כאברכים בני תורה, שקבעו את מושבם בבית המדרש, השתלבותם בקרב הציבור החילוני אינה באה על חשבון נאמנותם המלאה להלכה. אכן, נכון עשו הרבנים שהורו להם לא להפסיק לשיר. זאת לא רק למענם, אלא לא פחות למען הציבור המתענג על שיריהם הייחודיים בעלי הניחוח היהודי הטהור והארומה המקורית. בהזדמנות זו ראוי להצביע על ההבדל בין דור החוזרים בתשובה הקודם, שהתנתק מעיסוקיו הקודמים, דוגמת אורי זוהר ופופיק ארנון, לאלה של דורנו, אשר בהוראת הרבנים ממשיכים בתחום עיסוקיהם, ובכך מעשירים את העולם החרדי במגוון של כישורים אמנותיים ומדעיים.