אין ספק כי העולם מתרגש מהצעד האמיץ אותו נקטה השחקנית האמריקנית אנג'לינה ג'ולי אשר סיפרה במאמר שכתבה ל"ניו-יורק טיימס" על החלטתה לעבור ניתוח כריתת שד כפול, וזאת עקב הסיכון הגבוה שלה ללקות בסרטן השד.
חשוב לציין כי כריתת שד, עם ניתוח שחזור או בלעדיו, היא ניתוח המשנה בצורה משמעותית את גוף האישה, ומשפיע, מטבע הדברים, גם על תפיסת האישה את עצמה ואת גופה.
משמעות ההגדרה של אישה "בסיכון גבוה" לחלות בסרטן שד, היא באחוזים. אם מדובר ב-50 אחוזים, יכול להיות שיהיה לה סרטן שד ויכול להיות שלא יהיה לה, ו-50 אחוזים זה המון.
אך העיסוק בג'ולי (היות שמדובר באישיות מפורסמת) מסיטה מעט את הדיון בשאלה:
האם בכל פעם שקיים סיכון ללקות בסרטן השד חייבים לעבור ניתוח לכריתת שד?
התשובה נעוצה בכך שבמשך שנים הטיפול היחיד בסרטן שד היה כריתה מלאה, אך בהמשך נרשם ניסיון לבדוק אם אפשר להסיר את הגוש הסרטני בלבד. רוב הנשים החלו לבחור מאז בניתוח משמר שד, כלומר בהסרת הגוש הסרטני בלבד. אך בעשור האחרון חל שוב שינוי - יותר נשים חולות בוחרות בניתוח כריתה מלא, ולעיתים אף מבקשות לכרות את שני השדיים, כאשר הסיכון לחלות בסרטן שד גבוה.
אבל מי שמתמודדת בסופו של דבר עם הדילמה היא האישה עצמה. באוכלוסיה הכללית הסיכון לסרטן שד הוא 12.5 אחוזים, כלומר ל-12 נשים מכל 100 נשים יהיה סרטן שד במהלך חייהן.
חשוב להזכיר את המקרה בארץ של עיתונאית האתר ynet קרן נתנזון, אשר עברה ניתוח דומה, וכן את ההצהרה של סגנית מיס אמריקה אשר אמרה לעיני המצלמות שגם היא עתידה לעבור ניתוח דומה.
לכן ראוי להחמיא לשלוש הנשים הללו, היות שזה לא קל לעבור שינוי מאסיבי בגיל צעיר, אך למען קדושת החיים והבריאות חייבים ככל הנראה להקריב הכל (כולל את המראה האסתטי).