"אני סובלת מחרדות. מה הפתרון לכך?", שאלה בת-נוער במסרון את
הרב הראשי לצפת, הרב שמואל אליהו. התשובה המתבקשת הייתה: שוחחי עם יועצת בית הספר ובמידת הצורך פני לפסיכולוג. אבל לא זו הייתה תשובתו של הרב אליהו. הוא ענה: "נטילת ידיים, ברכות בכוונה ובשמחה".
תופעת שו"ת ה-SMS - שאלות ותשובות הלכתיות במסרונים - צברה תאוצה בשנים האחרונות. היא בעייתית מאוד מעצם טבעה: לתת מענה הלכתי בלי להכיר את האדם, בלי לשמוע מה הרקע, בלי לבחון את כל צידי הבעיה - כך לא פוסקים הלכה. כל מי שאי-פעם פנה לרב בשאלה הלכתית בעלת משקל יודע, שהתשובה עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות ושלעיתים קרובות הרב צריך לברר עוד פרטים לפני שהוא עונה. במסרונים זה לא קיים; התשובות נוצקות בתבנית אחידה במקום להיתפר בעבודת יד.
אבל מילא. מי ששואל כך - יבושם לו. מי שעונה כך - שיתמודד מול מצפונו. אלא שהתשובה של הרב אליהו, אשר פורסמה בסוף השבוע בעלון הפופולרי "עולם קטן", היא כבר במדרגה אחרת לגמרי. היא כבר במדרגה של סכנת נפשות. מה יהיה השלב הבא? "שאלה: יש לי דלקת ריאות. תשובה: תקרא תהילים"?
לא פעם השאלות הללו מלמדות הרבה על השואלים. סוציולוג שירצה לחקור את ההתחרדות בציבור הדתי-לאומי ימצא בהן ים של חומר. החל משאלות הלכתיות אמיתיות, עבור בהרבה מאוד שאלות בענייני צניעות, וכלה בשאלות שאתה קורא ואינך יודע מהיכן נחתו עליך. אחת כזו נחרתה במיוחד בזכרוני, ומיד תבינו מדוע. מישהו שאל האם נכון שבית מספר 42 - כמו מספרו של הבית בו אני מתגורר - הוא מספר רע. התשובה הייתה שזו אמונה טפלה, אך השאלה לימדה לטעמי רבות על אורח המחשבה של השואל. וכאמור, היא ממש לא הייתה בודדה מסוגה.
הבעיה עם התשובה של הרב אליהו בה פתחנו, היא יומרתו של רב לתת תשובה "דתית" לבעיה שהיא במהותה רפואית-נפשית. וכתבתי "דתית" במרכאות, משום שהתשובה היא בתחום הסגולות ומרשמי הפלא, שקשה להבין כיצד חדרו ליהדות והיכו בה שורש שכזה. בכל אופן, לא זה העיקר; הנקודה המרכזית היא התיימרותו של רב חשוב, שאפילו הוזכר כמועמד לרב הראשי לישראל, לתת מענה בתחום המצריך מקצועיות אחרת לחלוטין.
מי יתן את הדין אם חלילה אותה נערה תשקע יותר ויותר בחרדות? מי יידרש לתת מענה אם חלילה אותה נערה תיפגע בתחומי הלימודים והחברה? ומי יסביר אם חלילה אותה נערה תפגע בעצמה? האם הרב אליהו חשב על זה לרגע? האם הוא מוכן ליטול את האחריות? וגם אם כן - האם מותר לו ליטול את האחריות? דומני שהתשובות לשאלות הללו ברורות וחד-משמעיות.
התופעה הזו מסוכנת ביותר. זה הרבה יותר חמור מאשר לפסוק שאסור להשכיר דירות בצפת לערבים. אם רב מוביל מרשה לעצמו לתת מענה שכזה על שאלה שכזו - הוא איבד את הצפון. הוא שכח לחלוטין מהו מקומו ותפקידו. הוא משחק בחפץ השברירי ביותר והיקר ביותר עלי אדמות: נפש האדם. זה כבר לא פולקלור, זו כבר לא הלכה. זה חיי אדם. צריך לעצור את זה כאן ועכשיו. לא בעוד שבוע ולא בעוד יום. זהו עניין לרשויות אכיפת החוק.
