מה יהיה עם שוק הדירות? אני שואל את
אורי אריאל בדאגה לזוג הצעיר שלי שגר בלול תרנגולות במושב, לאחר שהוסב לדירה.
אורי אריאל מספר על הקמת קבינט מיוחד שתפקידו לעסוק בבניית דירות להשכרה בכל מקום אפשרי בארץ, ולהציף את השוק בבנייה להשכרה. אבל אני יהודי מודאג. הניסיון מראה שרעיונות טובים של אנשים טובים נופלים בידי אנשים פחות טובים, ואריאל לא תמיד יהיה במשרד השיכון.
ברגע שהפרויקט ייצא לשוק הרחב מי יערוב שהוא יישאר על-פי המתווה של אריאל וחבריו? אני שואל אותו. ולמה שהמדינה לא תבנה, לפחות זה יישאר בידי הממשלה? כי הוכח שכשהמדינה בונה זה יוצא יותר יקר. למה? בגלל הקומבינות? בגלל הפקידות? אורי לא מפרט הרבה ולא ייצא נגד עובדי משרדו. אבל גם הוא ואחרים שעסקו בכך - בדעה אחידה: אם המדינה תבנה, ייצא יותר יקר.
אבל איך לגרום לכך שהקומבינטורים לא ייכנסו וירוויחו באמצעות תרגילים כשייצאו המכרזים החוצה, אני שואל. אריאל מסביר לי שננהג בהם כמו במפירי חוק. נקים מנגנון פיקוח. נו נו, כבר ראינו, כבר שמענו. הנה שתי דוגמאות: בראשית שנות השבעים יצא לדרך פרויקט השכרה גדול בגבעה הצרפתית בירושלים. המדינה העניקה את הקרקע בזול מאוד ליהודים טובים מארה"ב ששוכנעו להשקיע את כספם בבניית בתים להשכרה בסטנדרטים גבוהים תוך הבטחה שהדירות שבבעלותם יניבו דמי שכירות סבירים. בשלב מסוים התברר לבעלי הנכסים מחו"ל שהדירות שלהם לא מושכרות. אין שוק. עד היום לא ברור למה.
ואז הגיע שלב ב': בעלי הנכסים מחו"ל נאלצו לחפש קונה. פקיד בכיר במשרד השיכון הציע לחברו, ירושלמי ידוע שהיה קומוניסט מפורסם בהשקפתו אבל קפיטליסט מאוד בדרכי התנהגותו, לקנות את הדירות. "אבל אין לי מספיק כסף!" אמר החבר. "אל תדאג. נדאג לך להלוואה מתאימה". המשרד המליץ לבנק להעניק את ההלוואה תוך שיעבוד הנכסים. מהר מאוד הגיע שלב מימוש הרווחים. בעזרת הקשרים הטובים במשרד השיכון נעשתה לו מחווה שלא עשו אותה לקודמיו המשקיעים מחו"ל. אפשרו לו למכור את הדירות בשוק החופשי. פתאום נמצאו קונים.
מי יערוב שהתרגיל לא יישנה? אבל החמדנות לא עושה אפליות בין שמאל לימין. הנה סיפור על המגזר הימני. ביישוב ביו"ש, צמוד לקו הירוק, עשו הרשויות הגרלה לתוכנית 'בנה ביתך'. לזוגות צעירים שלא עלו בגורל וגרים שם, נאמר: המתינו, עוד מעט קט נוציא מכרז לקבלנים לבנייה רוויה וצפופה ותוכלו לקנות בתים ב-900 אלף שקל. המחיר ההגיוני נגזר ממחירי עלות הקרקע שנמכרה מאוד בזול לקבלנים, עלות הפיתוח והבנייה ורווח נאה לקבלן. אבל הזוגות הצעירים ממשיכים לחכות.
בדירות גרים אחרים שהיה להם. כי הקבלנים, בהם גם חברה ציבורית 'משלנו', שקיבלו את הקרקע במחיר מציאה ובסוף גם ללא מכרז, הקפיצו את המחיר ל-1,800,000 ש"ח ברגע שזיהו את מצוקת הדירות בשוק ושלשלו לכיסם מכל דירה מיליון שקל. רווח של מאה אחוז! ואיפה היו הרגולטורים, אלה שהיו אמורים לקבוע 'מחיר למשתכן' אחרי שהוציאו קרקע לציבור במחיר זול? הלכו לישון, במקרה הטוב. 370 דירות שנבנו הביאו ל-370 מיליון שקלים שהרוויחו הקבלנים על חשבון קופת המדינה. עסקת חייהם.
אז מי יערוב לכך שאחרי שיעזוב אורי אריאל את המשרד, התרגיל לא יחזור? אין ערובה. להפך. יש לצפות תמיד שבעלי ההון או פוליטיקאים יידעו איך לקמבן את המערכת. אין לסמוך על בעלי ההון, כי מי שבידו מאה רוצה מאתיים. יש להקים מולם מערכות ציבוריות אידאליסטיות, גם בתוך המערכת הממסדית וגם מחוצה לה. הציבור צריך להבין שכפי שהוא פועל בהתיישבות עליו לפעול גם בעולם הכלכלה. דווקא צעירי המהפכה החברתית הבינו זאת.
מלבד חלוקת ספר 'מסילת ישרים' לקבלנים, הנה כמה המלצות לשר השיכון: לבנות מערכת קשוחה של רגולטורים שיפקחו על החוק ביחד עם מחלקה משפטית קשוחה. לעודד הקמת גופים ציבוריים ועמותות מטעם הציבור שיעקבו בשבע עיניים על הנעשה. רצוי על כל משרד ממשלתי. לפחות במשרד השיכון שהולך על מבצע ענק - כפי שאריאל והקבינט מתכננים. לעודד בניית מכונים להכשרת פקידי ממשל הגונים שרואים בעבודתם אידיאל. יש מכון כזה על שם עידו זולדן הי"ד שהוקם על-ידי אביו נחמן יבדל"א. לעודד מכונים לאתיקה כלכלית, כפי שהוקם במכון לב. אז לא יצטרכו לעסוק בחקיקה נגד הריכוזיות. ולא יזיק גם להתפלל לה' שכל אלה יהיו שונאי בצע. ואיפה נמצא שונאי בצע? כך אמר הרב מיימון בשעתו לבן-גוריון: בשביל קצת כסף נמצא גם שונאי בצע.
