על הפיוס, כביכול, בין ישראל לטורקים רובצת, עדיין, עננה כבדה. בסך-הכל מדובר בשקט זמני. אחרי ככלות הכל אין לשכוח שהשליט הטורקי, טאיפ
ארדואן, רואה עצמו, לפחות בחלום, כמנהיג העולם המוסלמי-ערבי.
הפיוס הוא לכן צעד טקטי בלבד ונובע מאינטרסים פוליטיים-עכשוויים גרידא. מזינה אותו שנאת המן מדמשק, ולא, חלילה, אהבת מרדכי מציון. סוד גלוי הוא שארדואן רואה באסד של סוריה את אויבו הגדול ולצורך מאבק בו הוא מוכן לגייס כבעל-ברית משותף אפילו את
בנימין נתניהו.
אלא שספק גדול הוא אם ישראל מעוניינת בכלל במיגור שלטונו של
בשאר אסד. היינו הראשונים להצביע על כך ברשימה שעלתה עוד ב-25.4.13 באתר News1, תחת הכותרת "
לא טהרן ולא אסד". הדגשנו בה שמי שעדיין סבור לתומו שטוב הדבר שאסד יפול - פשוט טועה בגדול. יצאנו מתוך ההנחה הברורה שהשליט העריץ איננו פנים חדשות במראה הישראלית, אלא דווקא מוכר, ממש כמו אביו, כמי שאינו מעוניין בחימום הגזרה הצפונית המשותפת איתנו. כל זאת בהשוואה למורדים, שעדיין אינם מוכרים די-צורכם, ושמאחוריהם עומדים יסודות פונדמנטליסטים נוסח אל-קאעידה, הגרועים פי כמה מהשליט הסורי. מסתבר שהדברים שלנו ב-News1 אכן נפלו על אוזניים קשובות וזכו בתחילת השבוע הזה לתימוכין מלאים מצד מי שהוצג באמצעי התקשורת כ"מקור בכיר ביותר במודיעין הישראלי".
יחסים אבודים כאיסלאמיסט נאמן ואדוק מאין כמותו ממשיך ארדואן לראות בישראל סרטן אלים בלב העולם המוסלמי שיש לעוקרו מן השורש. עם יד על הלב צריך על כן להתפכח מן האשליות ולהודות שהיחסים עם טורקיה אבודים ולא ישובו עוד להיות כשהיו.
יש לזכור שמלבד איבתו התהומית לישראל, ארדואן הוא, במפורש, גם מגלומן. כזה שמוכן ללכת עם הראש בקיר, ובלבד כדי להגשים את חלומו הרטוב משכבר הימים: להפוך לשליטו הדומיננטי והכל-יכול של האזור כולו.
למדינאי האיסלאמי, הדתי-קיצוני, אין לפיכך שום אינטרס ישיר ליישב, אי פעם, את ההדורים עם ישראל. אלף-משלחות של רצון טוב, רבבות תיירים מהארץ, ואפילו לא ברית צבאית חדשה - לא יועילו. אחרי ככלות הכל יש לארדואן מחויבות עמוקה לעולם הערבי בכלל ולאיסלאם הקיצוני בפרט - מחויבות שרק תמשיך להרחיק אותו יותר ויותר מאיתנו.
