ועדת פרי, ועדת השרים לעניין השוויון בנטל, הגישה את מסקנותיה. הרושם המתקבל - מאכזב. לא נטל ולא שוויון. ניתן היה לצפות שסוף סוף תהיה ועדה ממשלתית שתאחז את השור בקרניו.
ראשית, הנושא איננו שוויון בנטל - השירות בצה"ל הוא חובה שהיא זכות - אלא שוויון בחובות, שהוא ורק הוא צריך להקנות שוויון בזכויות. במקום האופנה הרדודה של שיח הזכויות יש להתחיל בשיח החובות, ורק מי שממלא את מלוא החובות - למעט מי שמנוע מכך מסיבות רפואיות אמיתיות - יהיה ראוי למלוא הזכויות.
שנית, הצעות ועדת פרי אינן מובילות לשוויון, אלא להנצחת הפערים בין אזרחים שונים. הוועדה התעסקה באופן בלעדי כמעט עם חרדים שאינם מקיימים את חובת השירות הצבאי/אזרחי: שלוש שנים במשכורת של חייל בשירות חובה. אבל, יש אוכלוסיה נוספת, דומה בגודלה לחרדים: ערביי ישראל. דין אחד צריך להיות לחרדים ולערבים, קודם חובות ורק אחר כך זכויות.
הוועדה העלימה עין מהנושא הידוע של שוויון האישה, והנציחה את אי-השוויון בין נשים לגברים. הפעם ארגוני הנשים ממלאים פיהם מים לנוכח אי-השוויון. כך הם נוהגים גם בעניין אי-השוויון בגיל הפרישה לגמלאות. אם שוויון אז שוויון.
הוועדה גם לא חייבה אוכלוסיות העושות שירות חלקי לעבור לשירות מלא: נח"לאים וחיילי ישיבות ההסדר. אם שוויון אז שוויון.
על הממשלה להחזיר את הנושא לוועדת פרי, ולבקש מהוועדה להתוות דרך לשוויון אמיתי, קודם בחובות, ורק אחריו שוויון בזכויות.
