האגף העירוני בבתי הכלא

המטר של חשדות, מעצרים והעמדות לדין מעבר לפרופורציה נורמלית של ראשי רשויות מוניציפליות צריך להדליק יותר מ"אור אדום" רגיל. מעפולה ועד חתולה כל יום מגיעה ידיעה חדשה על ראש רשות עירונית שסרח - מלקיחת שוחד "פשוט", ועד איומים ברצח על החושפים ובעיקר על גזבר הרשות... רשימה ראשי הרשויות שסרחו ארוכה ובין השאר היא מכילה את כל "שדרות העם" - אשכנזים וספרדים, חרדים וערבים, אנשי ימין ושמאל וכמובן נמצאות ברשימה ה"מכובדת" הזו גם ערים גדולות וגם עיירות שכוחות. חלק מהחשודים הם ממש מזניחי יישוביהם אך חלק אחר דווקא פעל וטיפח את העיר בזקיפות קומה ו"על הדרך" לקח לעצמו תשר. "תרבות" הפשע וההתנשאות של ראשי הרשויות בישראל היא מהגרועות בעולם. מישהו במבקר המדינה ובפרלמנט, שכח לפעול לעצירת הצרה הזו. הרבה גאווה ו"לי זה לא יקרה" עוברים בשביל הנחש הזה - תרתי משמע. ראשי הרשויות רואים לא פעם בתפקידיהם מקפצה פוליטית וכספית וסומכים על כך ששרים וח"כים במפלגותיהם תלויים בקולות ה"פריימריז" שלהם, ואילו הם עצמם הפכו לתלויים בכספי הקבלנים ומממני קמפיין הבחירות שלהם, שלאחר הבחירות חייבים. לפרוע להם את שכרם השחור. ובמדינה קטנה כישראל הרי שכל אחד מכיר את השני מהצבא - סדיר או מילואים, מהעיר הקודמת שבה גדל וכמובן מהמפלגה שגם אם היא נחשבת גדולה הרי שמדובר בשטח קטן.

מרגישים מורמים מעם

הכל מתחיל כאשר אין חוק שמונע מנבחר ציבור להשתמש בכספי הציבור להאדרת שמו ובחייו. ראש העיר מחויב לבנות מרכזי תרבות וספורט כי לשם כך נבחר אבל בכמה ערים בארץ נדמה לפתע שראש הרשות שם בכלל "עשה טובה" לנתיניו ולבוחריו שהעביר בכלל כספים לבניית בנייני ציבור ולכן צריך שם להנציח את שמו. המדיניות וההתנהגות הזו מובילים לאגו מנופח של ראשי רשויות המרשים לעצמם לחקות את חבריהם ולהאמין שהם באמת "מורמים מעם". זה התחיל במר טדי קולק ה"אגדי" ששנים סחב את בניית האצטדיון העירוני לכדורגל בי"ם ולא פעם מעד בהבטחת בנייתו עד שלבסוף בנה אותו בשכונת מלחה עם התנאי שיונצח על שמו בחייו ובימי שלטונו. מקולק למדו גם מאיר ניצן מראשל"צ (גם לו "עבר מפואר" בבתי המשפט...), צבי צילקר מאשדוד ואחרים. היה היו זמנים שוועדות גדולות ישבו וחשבו על שם מי להנציח שם זה או אחר של מרכז או בניין חדש ורשימת הנפטרים הוצאה מה"בוידם" לשם כך. לא מעט שנים היו צריכות לעבור כדי שתתקיים "תקופת מעבר" עד שזה או אחר יונצח אבל כיום כאשר רק מגיעות תוצאות האמת של הבחירות המוניציפאליות וכבר הנבחר החדש חושב היכן להנציח את שמו מכספי הציבור וכל זאת עוד לפני שהחל לשרת את בוחריו ולהוכיח שהוא אומנם ראוי לבחירתו. מספר חודשים בודדים לפני הבחירות המוניציפליות ורשימת ראשי הערים - שבסביבות יום הכיפורים השנה יוחלט מי לשבט ומי לחסד, מי לכלא ומי עלול להיבחר שוב, רק גדלה. ירושלים עיר הקודש, עפולה השלווה, נצרת עילית המסוכסכת בלאו הכי, רמת גן תואמת מנהטן, אלעד- מזור החרדית, רמת השרון הנהנתנית , יהוד השקטה שמימיה חודרים עמוק מדי כבר עשרות שנים , בית אריה הקטנה והפסטורלית, בת ים שלחוף ימים תשכון, פתח תקוה המודרנית ועוד ועוד רשויות גדולות וקטנות אינן מפגרות זו אחר זו ושולחות את ראש העיר שלהן לחקירה משטרתית תחת ובלי אזהרה כדי להוכיח כי הן אינן נופלות זו מזו כשמדובר בהשחתת כספי ציבור לשווא.

איפה החוק?

קראתי כי מידי חודש בחודשו הופכים ח"כים אלמוניים לשיאני הצעות חוק פרטיות, אז למה בכל זאת לא נימצא שם איזה ח"כ קטן שישב ויבנה הצעת חוק למיגור השחיתות ברשויות המקומיות? מישהו בפרלמנט צריך לתחום את האפשרות שכל פרחח - בעזרת קבלן קולות ו/או קבלן בניין יבחר שוב ושוב לעשוק את קופת בוחריו. מישהו צריך לעצור - ברשויות המקומיות, את המשך העסקתם של בני משפחה של הנבחרים ו/או קבלני הקולות שלהם שנכנסו לעבוד שם על-פי קשריהם ולא על-פי כישוריהם. מישהו צריך לחוקק חוק שמי שהורשע בעבירה פלילית - אם או בלי קלון, לא יוכל להתמודד לעולם לתפקיד נבחר ציבור בכיר ובכלל זאת ראש עיר. מישהו צריך לחוקק חוק שראש עיר או אחד מסגניו שמפעיל אלימות מוכחת במילוי תפקידו יודח לאלתר ולא יוכל עוד לכהן בתפקיד ציבורי כלשהו. מישהו צריך לחוקק חוק שדרושה השכלה מינימאלית - של 12 מספר שנות לימוד, כדי להתמודד על תפקיד ראש הרשות או לכהן כסגן הרשות. מעניין הוא שלפקיד זוטר בעירייה צריך להציג את כל מסמכי ההשכלה והכישורים אבל לראש עיר יכול להיבחר גם סתם אחד ואח"כ להיות ה"בוס" של כל השאר. מישהו צריך לחוקק חוק ברור מתי רשות רשאית למחוק חובות מים וביוב ומה יקרה אם ייתפס ראש עיר או סגן ראש עיר שנתן הוראת מחיקה או לחלופין הוראת גבייה מיידית למען דהוא על-פי מפתח פוליטי. מוזר שהסוגיות הללו ועוד רבות אחרות עדיין לא מעניינות את אלופי ההצעות הפרטיות שמבין הח"כים הכל כך נמרצים. אבל חוששני שהסיבה ל"דום-שתיקה" של בית המחוקקים נעוצה לא במעט בהיות רשות העיר מעין "סולם יעקב" נגטבי שבו עולים ויורדים מלאכי החבלה הללו. לא רק שהרשות המוניציפלית היא ה"מקפצה" לפוליטיקה ה"ממלכתית" (משה קצב, עמיר פרץ, מאיר שטרית, עובדיה עלי, יוסי וענונו, יעקב אשר ועוד רבים אחרים אלא שזוהי גם "מקפצת הצלה" לכיוון ההפוך: מי שנפל או השתעמם מהחיים הפרלמנטריים יכול לעשות את דרכו לראשות מוניציפלית לכל החיים או יכול להשתמש בה כשלב ביניים ל"קמבק" פוליטי כאהוד אולמרט, מאיר פרוש, אריה דרעי, רוני מילוא,יעקב אדרי, יונה יהב , אביגדור קהלני ניצן הורבי'ץ ורבים אחרים שעוד בדרך. ובאמת מי מבין הח"כים חפץ לשבור במו ידיו את "מקפת ההצלה" שלו בעתיד?!