בשנים האחרונות ותחת כל עץ רענן דובר על הצורך בשינוי שיטת הממשל. אני מודה כי עד היום אינני יודע האם מדובר בשינוי שיטת הבחירות (קרי: מעבר משיטה יחסית לשיטה אחרת), או שמדובר בשינוי שיטת הממשל (מעבר משלטון פרלמנטרי לשלטון אחר).
התלבטות שלי נובעת כתוצאה מכך שמאחדים את שני הנושאים תחת קורת גג אחת, ולא מפרידים ביניהם כפי שהיה ראוי. לאחרונה סערה הכנסת בעקבות "חוק המשילות" שהעלה יו"ר ועדת החוקה ח"כ
דוד רותם מסיעת "הליכוד-ביתנו". מבט אל תוכן החוק מראה כי יש שם סעיפים ראויים כמו צמצום הממשלה ל-19 שרים, וכן העלאת אחוז החסימה ל4% (דבר אשר יקשה על מפלגות קטנות להתמודד לכנסת).
יחד עם זאת, יש בהצעה הזו שתי בעיות:
- מניעת מימון מפלגות מאלו שלא יעברו את אחוז החסימה: ההצעה למנוע מימון מפלגות ציבורי מכל מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה של 4% אינה מידתית. רצוי אומנם למנוע התמודדות של רשימות קיקיוניות, אך יש לזכור כי חייבים גם לפעול לטובת הזכות להיבחר. ולכן, רצוי להשאיר את אחוז החסימה בשיעור 1% למימון מפלגות כפי שנהוג היום.
- ריבוי הצעות אי-אמון: אין ספק כי בשנים האחרונות מנצלת האופוזיציה את הצעת האי-אמון כדי לבטא את התנגדותה הנחרצת ממדיניות הממשלה בשורה ארוכה של נושאים. בכך מתפספסת מהותה של הצעת אי-האמון אשר מטרתה הינו להפיל את הממשלה המכהנת, ולהטיל על אדם אחר להרכיב ממשלה חלופית. לכן, צריכות היו סיעות הקואליציה והאופוזיציה לקבוע מכסות של הצעות אי-אמון לכל סיעה בהתאם לגודלה , ולא לקבוע רף גבוה של 61 חברי כנסת אשר יקשה עד מאוד את הפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה. כמו-כן, צריך לצמצם את החקיקה הפרטית שהיא לרוב איננה מועילה.
אימוץ צעדים אלו בצורה נכונה יחזירו למדינת ישראל את האיזונים והבלמים שחסרים לה כל-כך.
