ארבעה שבועות לאחר עלייתו החוזרת של "
האח הגדול" אל מרקע הערוץ השני, כבר ניתן להבחין בכישלונה הגדול של תוכנית הדגל שלו. זה לא רק הרייטינג ההולך ודועך לעומת תוכניות העבר; זו גם הסטיגמה שנוצרה לתוכנית הרדודה.
יותר ויותר מסתבר ממנה שיש, בעצם, חיים גם אחרי "האח הגדול". משיחות עם צופים נלהבים ושרופים של התוכנית, שהיו מרותקים אליה בשנים שחלפו, עולה בבירור שלא מעטים מהם פשוט נוטשים אותה הפעם לאנחות, לטובת תוכניות אחרות, רק בשל אכזבתם מתוכנה הדל.
אין להכחיד שבמקורה נועדה תוכנית הריאליטי בהא הידיעה של הערוץ להיות, מעל לכל, פרובוקטיבית. כזו שתרעיד את אמות הסיפים של קהל-צופיה, כפי שהיטיבו לעשות זאת התוכניות הקודמות של "האח הגדול". אלא שבתור שכזו היא נכשלה הפעם - ובגדול. מהר מאוד נאלצו מפיקיה, מחמת דעת הקהל העוינת, לסלק מן המרקע את ה"טראבל-מייקר" היחיד שלה, רוני מיילי, בשל הפה הגדול שלו והערותיו הגזעניות.
בלי "אקשן" ועכשיו, משסולק כוכבה הראשי של התוכנית מן המרקע - נותר, בעצם, "האח הגדול" עירום ועריה, אימפוטנטי וללא שום פלפל חריף מגרה. כל הדמויות האחרות שנותרו בתוכנית שוב אינן מספקות את הסחורה המתבקשת ולא מספרות את הסיפור הנדרש. אפילו הקוטביות הגדולה שבין שתי לסביות למאצ'ו, בין שחורה ללבנה, או בין חוזרת בתשובה לבין חצי אפיקורס - אינה מצליחה להרעיש עולמות.
את מקומה של תוכנית, שאמורה מן הסתם להיות מרתקת, תופסת תוכנית המתנהלת על מי-מנוחות, משעממת ומונוטונית מדי, שאין בה שום "אקשן" לשמו. אפילו המשימות המוטלות על-ידי ההפקה על הדמויות המשתתפות בתוכנית, הן פשוט מרדימות, וכמוהו גם השיח-ושיג ביניהן.
אחרי חודש של אכזבה, לא נותרה בתוכנית "האח הגדול" שום דמות דומיננטית. אפשר רק להתרפק על זיכרונות התוכניות הקודמות, שהותירו אחריהן שובל של דמויות למזכרת, נוסח פרידה הכט, דנה רון, מנחם בן, או קותי סבג. אלה, לפחות, הטביעו על התוכנית את חותמן הברור והבלתי-נשכח.
בשורה התחתונה קשה להימלט מן הרושם שההפקה הנוכחית של "האח הגדול" פשוט התעייפה והרימה ידיים. בזה גם חולפת תהילת העולם שלה מעברה המוצלח. אין זאת כי אם כדי לשוב ולהתרענן, היא זקוקה לתנופה; לרעיונר מוצלח יותר מזה הקיים. לתשומת-ליבו של "האח הגדול" יורם זק!
