תודה למשה ארנס

תודה למשה ארנס על מאמרו בעיתון הארץ (יום ד', 29.5) תחת הכותרת "טרגדיה בדואית טרגדיה ישראלית". בימים של שיח אלים, בו מתעופפות אמירות גזעניות נגד האוכלוסיה הבדואית בנגב. מאמרו של משה ארנס הוא בבחינת נקודת אור. רק חבל שמעטים משרי הממשלה מוכנים להתנסח באומץ כמוהו בקובעו: "האוכלוסיה הבדואית בנגב היא המגזר המקופח ביותר בחברה הישראלית." אינני שותף לדרכו הפוליטית של משה ארנס וגם לא לכל מסקנותיו, שהועלו במאמר, אך הוא ראוי לכל מילות התודה על שהעלה את הנושא הכאוב, בלי להסתיר את כתב האשמה החריף שלו נגד כל ממשלות ישראל. ראוי שמקבלי ההחלטות בממשלה יחזרו וישננו את הצעקה של משה ארנס - "ממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו את הטיפול בבדואים, ניסו לפתות את הבדואים לעזוב את המדבר ולהתיישב בעיירות הבדואיות...בעיירות אלו אין בהן דבר, שישראל יכולה להתגאות בהן". משה ארנס מלא הערכה למה שהוא מציין "מסורת אצילית" של החברה הבדואית ולאורחות חייה. הוא מגלה רגישות הערכה ואהדה רבה לחברה ש"אלפי שנים התנהלו על-פי מסורת אצילית של נדידה ברחבי מדבריות, רעיית צאן וגמלים ונאלצים להתמודד עם תהליכי עיור מוגברים...". משה ארנס מוצא לנכון להזכיר במאמר בעיתון הארץ את תודתו לבדואים כשר הביטחון לשעבר "על אדמות עליהן ישבו בדואים...ואפשרו לבנות את בסיס חיל האוויר נבטים". אני מלא הערכה לרגישות של משה ארנס כלפי האחר החי בתוכנו, אני מלא הערכה לרוח הדברים במאמר ואינני שותף לחלק ממסקנותיו. אך מתחזקת בי הדעה, שאנחנו עושים עוול היסטורי לאוכלוסיה הבדואית, שכל דרישותיה לקרקע ולשמירת אורחות חייה - מסורת אצילית כדברי משה ארנס - מסתכמים בפחות מ-5% מהנגב, בעוד שמדובר באוכלוסיה המונה כ-35% מתושבי הנגב. יש בנגב מקום לכולם, יש מקום לחוות של יהודים, כשכל חווה של משפחה אחת משתרעת על מאות דונמים. יש מקום לקיבוצים ולמושבים, לעיירות ולערים, יש מקום גם לאוכלוסיה הבדואית בנגב. חובה עלינו להשתחרר מהסטריאוטיפים הגזעניים, שהגיעו למקרה קיצון מזוויע, כששוטרי משטרת ישראל כובלים באזיקים את הלקוח הבדואי, עומאר ואליד, בבנק הפועלים, בעודו שותת דם, מחורר בכדורי רוצח נתעב, כי ביקש לסוכך על גופו של חברו היהודי. אזרח בדואי ישר דרך מפרפר בין חיים ומוות נגרר ואזוק זה אות קין על מצחה של חברה שסוגת לתוויות גזעניות. את מקומה של הצעקנות הגזענית כלפי הבדואים, אותה היטיב לבטא בעבר שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, יש להמיר במצפן ובמצפון, שגילה משה ארנס במאמרו בהארץ. אך אני חושש שאת המצפן והמצפון של משה ארנס תביס הצרחנות הגזענית של מירי רגב ודני דנון.