לא לממלכת כוהנים וגוי קדוש

אומנם המפלגות החרדיות נדחפו אל מחוץ לממשלה בכנסת ה-19, אבל האחים יאיר ונפתלי מצאו שפה משותפת עם בנימין ואביגדור, ויתכן שגם עם ציפי להגדרה ההולכת ונרקמת למדינה יהודית, כשהסיפא הדמוקרטית נותרה כבר שותתת-דם, פיסחת וגידמת, חירשת ועיוורת. בישראל כיום אנו עדים לויכוח בין הגורסים שזו "מדינה יהודית" ובין הגורסים שזו "מדינה יהודית דמוקרטית". שתי קבוצות אלו מוצאות שפה משותפת כדי להדוף את התפישה של מדינה המושתתת על מחויבות לכלל האזרחים החיים בה. חיים בה יהודים וחיים בה ערבים, שהם גם ילידי הארץ הזו. אך בינתיים לאט-לאט ברית חדשה גוררת את הכנסת ליישם חזון של "מדינת ממלכת כוהנים וגוי קדוש". אני נמנה אל אלו הגורסים, שמושג המדינה אינו יכול לסבול הכחשה כזאת, לפיה המדינה, כשלעצמה, אינה של כל האזרחים החיים בה. בשל התפישה המיוחדת של אומת-הדת היהודית נבצר מאיתנו לקיים מבנה ממלכתי. כאשר היה ניסוי ממלכתי הוא לא האריך ימים. הניסוי הממלכתי שלנו תמיד לווה במתח קשה בין התפישה של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ובין המלוכה, שנתפשה מלכתחילה כמוסד זר לתפישת "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". היו גילויים מצערים בתקופת המקרא של אנשי דת, שכפרו תחת סמכותה של המלוכה ואסתפק רק בשתי דוגמאות - אלישע ושמואל. כאשר החברה הישראלית עשתה את הניסוי השני שלה לכונן דפוס ממלכתי, בדמות הממלכה החשמונאית, הרי מה שגרם לחורבנה הוא במידה רבה תוצאה של חתירה בלתי פוסקת של הקנאות פרושית קיצונית, שסירבה להכיר בממלכה וברשויותיה. לצערי, אין כל הבדל בין הערעור של הפרושים על סמכותה של הממלכתיות בתקופתם, ובין פעילות גלויה כיום של חוגים בימין, ההולכים ומתעצמים, כשהם אינם מכירים בסמכות הממלכה יש להם סמכויות אחרות, שעבורם הן מקור הסמכות מה כן לעשות ומה לא לעשות. לנורמות הפרושיות בעבר, יש קבלות ביצוע מוכחות בהיסטוריה שלנו, המעידות על חורבן ומעגלי דמים יותר מדי קשים לעם היהודי. לכן אני חושש מהתופעה הפרושית במציאות חיינו כאן והיום - אני חושש ממה שכבר עוללה הדרך הפרושית - חורבן בית שני. ההיסטוריון יגאל עילם מסתייג מהיסטוריונים של ימי בית שני על אופן הטיפול המקל והמרכך שלהם בממצאי החומר ההיסטורי על פעילותם של הפרושים, תוך המעטת חלקם באחריות לחורבן הבית השני. לדעתי, אותה הַחְלָקָה שמבצע המחקר היסטורי לגבי חלקם ההרסני המכריע של הפרושים בחורבן הבית השני, מבוצע גם כיום ביחס לקנאות הפרושית במציאות של מדינת ישראל במאה ה-121, שהוא מרשם בטוח לחורבן של כל מה שנבנה כאן. לצערי, מדינת ישראל ב-66 שנות קיומה, סובלת מאותם פגמים, שמהם סבלה הממלכה בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. בשני המקרים היא לא פתרה את שאלת יחסי הדת והמדינה, וכן לא פתרה את יחסי היהודים והלא-יהודים שבתוכה. גם כיום שאנחנו כבר ילדי מהפכה חילונית אנחנו שבויים בשני הפגמים. אנחנו שבויים בתפישה של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", כשלאומנות חשוכה מצליחה לגרוף אחריה באלו הימים גוש פרלמנטרי גדול, שיתמוך בתפישה זו, מבלי שיקראו לילד בשמו, והייתי מוסיף מבלי שיקראו לממזר בשמו - והשם האמיתי - "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". אנחנו שבויים כיום בתפישה של - "הֵן עַם לְבָדַד יִשׁכּוֹן וּבַגּוֹיִים לא יִתְחַשָּב, מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקב וּמִסְפַר אֶת רבַע יִשְׁרָאֵל..." (במדבר כ"ב 9-10). וברוח זו אנחנו מוכיחים לעולם, שאם אנחנו כבר שולטים כבר 46 שנים על שטחים בהם יושב עם, הצמא לחיים במדינה עצמאית לצידה של מדינתנו, אנחנו נעשה הכל שגם בשנה ה-47 לכיבוש, מאווייו לעצמאות מדינית לא יקרמו עור וגידים. חייב להיות ברור, שחמישית מאזרחי מדינת ישראל, ילידי הארץ הזו כמונו, אסור שאזרחותם תהיה מותנית רק אם ייענו בחיוב לדרישה לצבוע עצמם בצבע, ההולך ומשתלט על ממלכת הצבעים שלנו - הצבע של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". גם אם אנחנו משאירים בשוליים פינה דחויה בצבע דהוי את האמירה "מדינה יהודית דמוקרטית", מדינה כזאת אינה יכולה להיות המדינה של כל האזרחים החיים בה - יהודים וערבים. זו מדינה שצועדת כיום במסלול ההקצנה הפרושית. הקצנה, שיש לה היום דוברים אחרים. הדוברים הם פוליטקאים נעדרי ההילה של ענקי הרוח מהתקופה הפרושית, אך יש להם עוצמות גדולות של בוטות וגסות רוח. את המסלול הזה יש לעצור!!! יש לעצור את המסלול של שליטה על מאות אלפי אזרחים פלשתינים בשטחים ללא זכויות אזרח. יש לעצור את המסלול שכבר ירד לעבר המדרון החלקלק המחייב את הציבור הערבי לצבוע עצמו בצבעי הממלכה שאין בה כהן ואין בה גוי קדוש, אלא יש בה הרב בוקה ומבולקה.