אלמגור רוצה שהמורה תחיה ברחוב?

האם השופטת שושנה אלמגור איבדה קשר עם המציאות? כותב שורות אלו בהחלט תומך בפסיקת הוצאות ריאליות במקרים המתאימים, ובהחלט מתנגד לתביעות ייצוגיות סחטניות. אבל למקרא החלטתה של אלמגור, אי-אפשר אפילו לנסות להתחיל להבין מדוע פסקה הוצאות מטורפות שכאלו במקרה הזה. אלמגור אינה אומרת שהמורה שיקרה, היא אינה אומרת שהתנהגותה בבית המשפט הייתה פסולה, היא אינה אומרת שהוצע לה למשוך את תביעתה והיא סירבה. אלמגור מקבלת כתורה מסיני את האישורים שהוצגו לה, ואשר מעוררים פליאה: איך הוציאה קרן ההשתלמות 400,000 שקל על ניהול הגנה שכל-כולה מתבססת על מסמכים? ללב מתגנב החשש, שמא מישהו שם תפס טרמפ על מיכל גיל. ועוד נקודה: מדובר במורה בפנסיה, לא במיליונר. כאשר בתי משפט מטילים קנסות בפלילים, הם מתחשבים במצבו הכספי של הנאשם. קל וחומר שעליהם לעשות זאת בפסיקת הוצאות בהליך אזרחי. 600,000 שקל מכיסה של מורה בפנסיה? אלמגור רוצה שגיל תחיה ברחוב ותאכל מפחי אשפה? ערכאת ערעור בדרך כלל אינה מתערבת בנושא פסיקת הוצאות, אבל כאן חוסר הצדק וחוסר ההיגיון כל כך זועקים - עד שבית המשפט העליון חייב להתערב. וכדאי גם לבחון היטב האם אלמגור ראויה להמשיך לשבת על כס השיפוט, כי דומה שהיא איבדה קשר עם חובתה לשפוט בצורה צודקת והגיונית.