המהומות שפרצו בשבועות האחרונים במדינות מערביות שונות, הם רק פתיח לעימות גדול הרבה יותר בין התרבות המערבית, השוחרת דמוקרטיה, שוויון זכויות לנשים, סובלנות דתית - כדרך חיים,
לבין האיסלאם, ובמיוחד זה הקיצוני.
האיסלאם חש מותקף ומושפל על-ידי תרבות מנצחת, אחרת, של כופרים. תרבות אשר הוכיחה ומוכיחה, במיוחד לכל הבאים בשעריה, כולל אלה ממדינות מוסלמיות, שמחפשים בה מקלט, כי שיטתה עדיפה. רמת החיים בארצותיה גבוהה, הוא פורה בהגותו, רמת בריאותו עולה לאין שיעור על זו שבמצריים, פקיסטן וסומאליה. צבאותיו טובים יותר. המערב מצא, למרות טעויות רבות וגדולות, את הנוסחה הנכונה לחלוקת העושר הלאומי.
הצעירים שהתפרעו בצרפת, בבריטניה ובשבדיה, חשים עצמם בצד המפסיד. עכשיו הם נותנים ביטוי לתסכולם. אבל זה רק הסיפתח.
המערב בהתלבטות קשה. קיים פער עמוק, מהותי, בין
חופש הביטוי (על-פי גרסת המערכת המשפטית שלו והתקשורת), שהוא דוגל בו ללא כל הסתייגות, לבין חופש השיסוי (המסגדים), איך מגשרים עליו?
למסגדים ולאיממים תפקיד מיוחד. מוסדות דתיים אחרים המשרתים דתות אחרות, מעולם לא מילאו תפקיד כשל המסגדים. בתי הכנסת וגם הכנסיות (לפחות מאז נעלמו מסעי הצלב בנבכי ההיסטוריה), אינם היום מקורות להסתה ולקריאה לג'יהאד. נהפוך הוא. מעל במותיהם היום נשמעות מילים של שלום ושל אחווה בין דתית. האם הדמוקרטיה המערבית רוצה לגונן על עצמה? זו היום שאלת השאלות. אם כן היא חייבת למהר ולמצוא את הדרכים המשפטיות הנכונות להגדרה מחודשת של חופש הביטוי. ליצור תנאים משפטיים אחרים, שימנעו משוחרי האלימות למצוא בחוק הקיים את מבטחם.
סטוקהולם ולונדון כסמלי תרבות המהומות שפרצו בשוודיה לפני כשבועיים היו מכה אנושה על שביעות הרצון העצמית, הנפוחה, של מעמד הביניים, במערב כולו. החברה המערבית וכמובן זו השוודית, היא אומנם חברה קשוחה. אך כזו המתהללת בסובלנותה. השוודים, האנגלים, ההולנדים, עובדים לא רק למחייתם אלא גם מתוך סגידה לעצם המושג עבודה. אופיים התעצב גם בזכות ההגות הדתית, במקרה זה הפרוטסטנטית, שרואה בעבודה ובמידת התועלת שמביא האדם, כפרט, לחברה ולקהילה, אמצעי בלעדי למדידת ערכו וחשיבותו. אדם שאיננו עובד ואיננו מייצר, על-פי מושגיהם, שווה כקליפת השום. לכן הפכה שוודיה למעצמה תעשייתית, למרות מיעוט אוכלוסייתה. בקרב השוודים ועמים אחרים, רווחת האנטישמיות. אבל זו אנטישמיות שנובעת מהתנשאות, יותר משהיא נובעת מאידיאולוגיה של שנאת יהודים, על-פי המשנה הנאצית.
בשנים האחרונות גילו השוודים, כעמים אחרים באירופה, את נפלאות האנטישמיות החדשה: שנאת ישראל. זו לובתה על-ידי המהגרים מצפון אפריקה ומפקיסטן. אלא שכאשר מהגרים אלה זרקו את לפידיהם, הם נזרקו לא רק על סמלים ישראלים, דגלים למשל, הם נזרקו ביתר שאת גם מעמד הביניים המקומי: מכוניות, חנויות ומה שביניהם. כאשר התפרצה השנאה, תחילה נגד היהודים ו/או ישראל, היא פשתה, כדרכה של אש, אל אדוני הארץ. כך קרה בארצות אירופה והתופעה תגבר. זו רק שאלה של זמן...
השוודים כאירופאים אחרים, לומדים עכשיו בדרך הקשה, ששנאת ישראל לא מסתיימת כאן. היא תכוון בשלב זה או אחר אל תושבי ארצותיהם עצמם.
אלא שגם לנו מספקת התופעה הזו מקום למחשבה. התסמונת הנזכרת קיימת גם כאן והיא עלולה להתפרץ. עלינו לכלכל את צעדנו בחכמה ובזהירות. גם בתחום החקיקה. המשך הפסיקה לפי העיקרון: "חופש הביטוי או האמת, חופש הביטוי עדיף", הוא מתכון לצרות גדולות ולפגיעה בכושר ההתגוננות של ישראל כדמוקרטיה.
ישראל היא חלק מן המערב. בכך לא יהיה שינוי אם חפצי חיים אנו. עלינו לשקוד על תמיכתו בנו ואיננו יכולים להרשות לעצמנו לאבדה.