פסקי דין מוגשים לביצוע בלשכת ההוצל"פ, והערעור על החלטות רשם ההוצל"פ הוא ברשות או בזכות בבית המשפט השלום.
גם החלטות של ביהמ"ש לעניני משפחה, כמו מזונות, מוגשות לביצוע בלשכת ההוצל"פ. ערעור על החלטות רשם ההוצל"פ, בעניינים אלה, מתברר בביהמ"ש לעניני משפחה.
הפסיקה שעוסקת בסמכויות ביהמ"ש לערעורים על החלטות רשם ההוצל"פ, בעניינים שאינם עניני משפחה, קובעת שלביהמ"ש יש סמכות לשמוע את הענין מראשיתו. היינו הדיון לא נושא אופי ערעורי רגיל, שבו נמנע ביהמ"ש מלהתערב בקביעות עובדתיות, אלא נושא אופי רחב וכל מה שנדון בלשכת ההוצל"פ, יכול להיות מובא בשנית לפני ביהמ"ש, ואף מה שלא נדון.
לפיכך עדים שלא העידו בלשכת ההוצל"פ או מסמכים שלא הוצגדו, ניתן להביאם לביהמ"ש, בכפוף לשיקול דעתו של ביהמ”ש.
הוא הדין בפסקי דין בעניני משפחה שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ, והחייב או הזוכה רוצים לערער על החלטת רשם ההוצל”פ.
דבר זה איננו ברור מהוראות החוק או התקנות וכדאי להבהיר את הדברים.
סמכותו הרחבה של ביהמ"ש הרגיל נלמדת מסעיף 120 לתקנות ההוצל"פ. נקבע שם שלהודעת ערעור יצורף תצהיר וכל מסמך אחר שבעל הדין רוצה להסתמך עליו. בעקבות התקנה הנ"ל, קבע ביהמ"ש העליון, כבר לפני שנות דור, שהדיון בביהמ"ש בערעור על החלטות ראש ההוצל"פ (כיום רשם ההוצל"פ) נושא אופי רחב יותר מערעור רגיל.
בתקנות הנ"ל נקבע שבערעור על החלטות בעניני משפחה יחולו סעיפים מסויימים בתקנות סדר הדין האזרחי, שעוסקים בהגשת עיקרי טיעון ותיק מוצגים.
בעקבות הניסוח הנ"ל, קבע ביהמ"ש לעניני משפחה שלא צריך לצרף תצהיר לערעור בעניני משפחה. פועל יוצא מההחלטה שהדיון בערעור בביהמ"ש לעניני משפחה הוא בעל היקף מצומצם בהשוואה לערעור על החלטות אחרות של רשם ההוצל"פ, וביהמ"ש לא יתערב במימצאים עובדתיים.
מדובר בהחלטה מוטעית. לפי תקנות סדר הדין האזרחי, יש רשימה של תובענות שניתן להגיש לביהמ"ש לעניני משפחה, ואחת מהן היא ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ (ס' 258 ז'). לכן הודעת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ היא תובענה.
לפי התקנות כל תובענה תוגש במסירת כתב תביעה. לכתב תביעה יש לצרף תצהיר.
נמצאנו למדים שיש לצרף תצהיר להודעת ערעור, והדיון בערעור נושא אופי רחב וחל גם על מימצאים עובדתיים שקבע ראש ההוצל"פ.
תוצאה זאת מתבקשת לא רק מניתוח טכני של התקנות, אלא מערכי היסוד שלנו.
אין שום סיבה להפלות לרעה מערער בעניני משפחה בהשוואה למערער רגיל. שניהם שווים לפני החוק, וחוקים יש לפרש באופן שיעלה בקנה אחד עם עיקרון השיויון. כשם שבערעור רגיל על החלטות רשם ההוצל"פ סמכותו של ביהמ"ש רחבה, הוא הדין בערעור על החלטות רשם ההוצל”פ, בעניני משפחה.
ההגיון שעומד מאחורי הסמכות הרחבה של ביהמ"ש , בדונו בערעור על החלטות רשם ההוצל"פ, הוא שרשם ההוצל"פ איננו שופט, והבקורת הערעורית עליו היא הדוקה יותר. הגיון זה לא משתנה בעניני משפחה.
לסיכום, סמכות ביהמ"ש לעניני משפחה בדונו בערעור על החלטות רשם ההוצל"פ היא סמכות רחבה וניתן לתקוף במהלכו, גם מימצאים עובדתיים, שקבע הרשם, ולבקש להביא ראיות חדשות, שלא הובאו קודם לכן.
