ב-25 השנים האחרונות התפתחה כאן דת חדשה, "הדת החרדית". בין דת זו לבין הדת היהודית יש מספר נקודות השקה ודמיון, אבל אלו דתות שונות לחלוטין. להלן מספר הבדלים מהותיים.
בדת היהודית יש ערך עצום לנושא "בין אדם לחברו", התחשבות בזולת, כיבודו והערכתו. בדת החרדית אין לכך ערך כלל. למעשה, בדת החרדית המושג "זולת" לא קיים כלל (אלא אם כן מדובר בשימוש בו לצרכי שיפור התדמית כלפי חוץ) והעיקרון השולט הוא "אני ואפסי עוד".
בדת היהודית יש ערך עצום לענווה וצניעות (צניעות הליכות).
בדת החרדית יש ערך עצום לתדמית, פוזה, "מה יגידו" ו"פאסט נישט".
בדת היהודית לכל אדם יש זכות בחירה בין טוב ורע, כשעליו לקחת בחשבון את השלכות מעשיו והמחיר שישלם, או השכר שיקבל על החלטותיו. בדת החרדית יש חובת ציות לכל הוראה, שלא לומר גחמה, היוצאת מחצרות שונות, בלא לקחת בחשבון כלל האם להוראה יש מקור הלכתי, מוסרי או הגיוני.
בדת היהודית מוטל על כל אדם להפעיל מחשבה ושיקול דעת בכל צעד ובכל תחום מחייו. בדת החרדית מוטל על כך איסור חמור. חשיבה עצמית, שלא לומר עצמאית רחמנא ליצלן, פסולה מכל וכל.
בדת היהודית מנהיגי העם הם גדולי התורה, המנהיגים את העם על-פי השולחן-ערוך ו/או על-פי חכמה ותבונה שנרכשו בעשרות שנות לימוד התורה הקדושה. בדת החרדית מנהיגי העם בפועל הם חבורת אנשים כוחנית, צינית, רודפי בצע, תאבי שלטון ושואפי כוח, המרמים ומתמרנים את גדולי התורה לצרכיהם ולגחמותיהם השונים, על-ידי הצגת נתונים שקריים או/ו חלקיים או/ו מוטים ואינטרסנטיים, ועל-ידי כך דורסים ורומסים את כל העומד בדרכם ליעד.
בדת היהודית האדם מתפלל על צרכיו ומבקש מהקב"ה עזרה וסיוע.
בדת החרדית האדם "מכריח" את הקב"ה "לעבוד אצלו" ולעוזרו, על-ידי שימוש בסגולות וקסמים, כגון: ח"י רוטל, "40 יום אמרתי ונושעתי", "תרמתי ונושעתי", "הדלקתי ונושעתי", ושאר אבראקאדאברא.
בדת היהודית כל אדם מנהל את חייו לפי מיטב הבנתו ושיפוטו, ובמידת הצורך מתקן ומשפר את מעשיו והתנהגותו (מותר אומנם להוכיח את הזולת, אבל בתנאי ש"לא תשא עליו חטא"). בדת החרדית כל אחד מנהל את חיי זולתו, מעיר לו, מתקן אותו ודואג לשפרו ללא הרף (כמובן לפי השקפת עולמו וראות עיניו של המעיר והמתקן). אם לא ילך בטוב - ילך בכוח; ואם לא ילך בכוח - ילך בעוד יותר כוח (כולל: רדיפה, הכפשות, השמצות, ירידה לחייו ופרנסתו, סילוק ילדיו ממוסדות החינוך, סילוקו מביהכ"נ, אלימות פיזית ומילולית, עד נידויו המוחלט והכרזה עליו כחצוף, כופר, מוסר, פושע ועוכר ישראל בגופו ובממונו).
ובכל אחת משתי הדתות, בכל אחד מעיקריה ועקרונותיה, כל המרבה הרי זה משובח.
