בינואר 48', זמן קצר לאחר פרוץ מעשי-האיבה (בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי), מאתיל מוע'נם, ראשת ארגוני הנשים הערביות - הזרוע הנשית של הוועד הערבי העליון - אמרה בראיון כי: "החלטת החלוקה של האו"ם (נובמבר 1947) איחדה את הערבים כמו שלא התאחדו מעולם, אפילו לא נגד הצלבנים. למדינה היהודית אין שום סיכוי לשרוד מן הרגע שהוכרזה מלחמת קודש, כל היהודים יישחטו במוקדם או במאוחר". ראוי לשים לב לעובדה שהגברת הייתה נוצריה לבנונית שנישאה לערבי תושב ירושלים ועברה להתגורר בה בשנות ה-30' (פרופ' בני מוריס, אפריל 2013).
דילוג קדימה לשכונת וולוויץ' שבמרכז לונדון, מאי 2013, כאשר אזרח בריטי נוצרי לשעבר, שנולד בניגריה, הסביר למצלמה של עוברת אורח, בעוד ידיו הנוטפות דם אוחזות בסכין קצבים, לאחר שערף את ראשו של מתופף צבאי בריטי, כי: "יש פסוקים רבים בקוראן הקוראים להילחם בהם כפי שהם נלחמים בנו. נשבענו בשם האללה הגדול והנורא שלעולם לא נפסיק להילחם בכם. הסיבה היחידה שעשינו זאת היא שמוסלמים נהרגים מדי יום ביומו. החייל הבריטי הלז הוא עין תחת עין, שן תחת שן. אנו מתנצלים שנשים נאלצו לחזות בזה, אלא שבארצותינו הנשים חייבות לראות את אותם דברים. אתם לעולם לא תהיו בטוחים. הסירו את ממשלתכם. אין לה עניין בכם".
בא לקלל ונמצא מברך יש קו ישר וברור בין נוצריה שהורעלה מן האיסאלמו-נאציזם של שנות ה-30' המופץ במסגד הירושלמי, לבין הנוצרי שהורעל מן הג'יהאדיזם הבינלאומי המופץ במסגד הלונדוני: הסובלנות הבריטית כלפי האיסלאם, הנכונות הבריטית להכיל את הג'יהאד. לו היה זה יהודי שערף את ראשו של חייל בריטי, אין שום ספק שהעיתונות הבריטית, העם הבריטי והמשטרה הבריטית היו יוצאים מגדרם להגדיר אותו ואת כל בני דתו כטרוריסטים חסרי תקנה שיש לרדפם עד חורמה. למעשה לא צריך להניח הנחות. הנה תיאור של תגובה לפעילות הטרור היהודי ממסמכי סוכנות הביון האמריקנית:
ה-5 באוגוסט 1947: "לאחר חמש התפרצויות אנטישמיות שכללו ידוי אבנים, ניפוץ זגוגיות, השחתת בתי-עסק יהודיים בציורי צלב-קרס, ותקיפות רבות של יהודים בריטיים, שככו האירועים במידת מה. אירועים אלה קרו בבירמינגהם, ליברפול, מנצ'סטר, קרדיף, לידס ולונדון, כנקמה על הלקאת שני הסמלים הבריטים בפלשתינה. בליברפול נעצרו 38 פורעים, אך במרבית המקרים התעלמה המשטרה הבריטית מן הפורעים ואיפשרה להם לכלות את זעמם. בית הכנסת גבעת דוליס בלונדון הוצת ו-12 ספרי תורה הועלו באש בידי אזרחים בריטים זועמים שחרתו על החזית השרופה 'אתם מלקים, אנו שורפים'."
לעומת זאת, לאחר עריפת ראשו של חייל בריטי בידי ג'יהאדיסט בשערי הקסרקטין, יצאה המשטרה הבריטית במצוד אחרי כל מי שהתבטא בגנות האיסלאם בתקשורת החברתית, ועצרה מצייצי טוויטר ופוחזי פייסבוק בעוון הסתה לאלימות. לא זו בלבד, אלא שלכדה אישה בת 85 שהעזה לצעוק לעבר קהל היוצא מן המסגד בג'ילינגהאם "לכו הביתה לארצכם", כפתה אותה באזיקים והריצה אותה למעצר. 1,200 שוטרים בריטיים גויסו לדכא הפגנה של המפלגה הבריטית הלאומית שהכריזה כי מה שקרה בוולוויץ' הוא האיסלאם האמיתי.
לג'יהאד הבריטי יש תומכים מעניינים. משרד החוץ הבריטי סייע בשחרורו של עורף הראש מוולוויץ' ממעצר בקניה, בחשד להצטרפות לג'יהאד הסומלי. ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון חתום על מסמכי היסוד של "מאוחדים נגד פאשיזם", שאינו אלא גלגולה החדש של המפלגה הקומוניסטית הבריטית התומכת באיסלאמיזם הבריטי. אחד הדוברים בהפגנה המשותפת לג'יהאדיסטים ולמפלגה הוא לא אחר מאותו מיכאל אדבולג'ו שקרא בריש גלי בעצרת המונים לרצוח את הכופרים.
לממשל הבריטי ברור מהו הגורם לפרצי האנטישמיות בבריטניה, ומדוע ישראל מאבדת את תמיכתו של העם הבריטי: בפגישה עם השר לעניינים אסטרטגיים
יובל שטייניץ, אמר וויליאם הייג שר החוץ הבריטי כי "ישראל איבדה במשך הזמן מן התמיכה שממנה נהנתה בבריטניה ובמדינות אירופה האחרות - וזוהי עובדה שעליה אני מצביע תדיר בפני מנהיגים ישראלים - בשל פעילות ההתיישבות, שאותה אנו מגנים בכל פה".
באיזו התיישבות מדובר? פרצי האנטישמיות בבריטניה במאי 2013 מוסברים לכאורה בהתיישבות היהודית בגב ההר ובירושלים, מה שקרוי באנגלית "לב
הארץ". פרצי האנטישמיות בבריטניה של אמצע המאה שעברה, אחרי השואה, נוגעים להתיישבות היהודית בתל אביב, ירושלים וחיפה. אך מה לגבי פרצי האנטי-בריטיות בלונדון, מהי ההתיישבות שעוררה את זעמה? כאן כבר נגמרים התירוצים של התיישבות יהודית זו או אחרת.
האימפריה הבריטית שהתכווצה כמעט ללא כלום סובלת ממחלה קשה של ד'ימיות. היא קיבלה על עצמה את עליונותו של האיסלאם, על דרישותיו, טענותיו וקובלנותיו, ועל רצחנותו. חלק מן הד'ימיות היא הפניית אצבע מאשימה כלפי מי שאינו ד'ימי, במקרה זה מדינת ישראל, המציגה שוב ושוב את האיסלאם ואת הד'ימים שלו ככלי ריק. זוהי המשמעות האמיתית של דברי הייג: היו כמונו, היכנעו לאיסלאם, נוכח המוסלמי אומר וידיו נוטפות דם: החליפו את ממשלתכם, וָלא, דמכם בראשכם.
יהודי ישראל חייבים להתבונן היטב בתוצאות הד'ימיות - בבריטניה, צרפת, בלגיה הולנד ושוודיה. הד'ימיות אינה פותרת בעיות, היא מעצימה אותן. הדרך הבטוחה אל הגיהינום של עירק, סוריה, לבנון, שטוקהולם ולונדון היא פייסנות כלפי האיסלאם. אם בריטניה של הייג היא זו של מיכאל אדבולג'ו, הג'יהאדיסט הלאומי הבריטי מוולוויץ', הרי שאובדן התמיכה שלה אינו אלא ברכה.
