המועמדות של סמנטה פאואר - ידידה קרובה ויועצת של אובמה העוינת את ישראל - לשגרירת ארה"ב באו"ם, ומינוי סוזן רייס - אשת אמון של אובמה הביקורתית כלפי ישראל - ליועצת לביטחון לאומי, ותפישת עולמן האו"מניקית, הפייסנית כלפי גורמי טרור, הפרו-ערבית וה"פלשתין-תחילה" אינם מבשרים טובות.
אבל, "הזדהות הציבור האמריקני עם ישראל
הגיעה לשיא "קבע סקר "גאלופ" מ-15 למרס 2013. לפי הסקר "התמיכה בישראל גוברת בעשור האחרון.... הזדהות הציבור נוטה בברור לכיוון ישראל ולא הפלשתינים.... 64% אחוזי תמיכה (לעומת 12% תמיכה בפלשתינים) שווים לשיא התמיכה בישראל ששררה במלחמת המפרץ ב-1991...."
היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב שואבים עוצמה מהציבור - יותר מאשר הממשל - האמריקני. ייחודם של היחסים נובע מתשתית ערכים יהודים-נוצרים משותפים.
הזדהות עמוקה ושיטתית עם המדינה היהודית מאפיינת את שני בתי הקונגרס, שהם הנציג האותנטי ביותר של הבוחר האמריקני, שהוא הציר המרכזי בשיטת הממשל הפדרלית. ללא תמיכת הציבור והקונגרס הנשיא הופך ל"ברווז צולע".
שורשי הקשר המיוחד עם ארה"ב קודמים להקמת המדינה, לשואה ואף להקמת ארה"ב. הם חשובים מברית רשמית ומשיתוף הפעולה האסטרטגי/כלכלי הגואה. ראשיתם במתיישבים הראשונים באמריקה במאה ה-17, פעמון החרות, האבות המייסדים, המלחמה בעבדות, פסל החרות, והמשכם בארה"ב הנוכחית שהיא הדמוקרטיה המערבית הדתית ביותר.
לפי סקר "גאלופ" מיוני 2011 92% מהאמריקנים
מאמינים באלוהים. באוקטובר 2011 אישר בית הנבחרים ברוב של 9:396 חוק מ-1956 הרואה ב-In God We Trust סמל לאומי. בית הנבחרים מתחיל את דיוניו בתפילה יומית; למעלה מ-40% פוקדים כנסיות בימי ראשון; מספר תחנות הטלוויזיה הנוצריות זינק מ-9 ב-1974 לכמעט 300 ב-2013; 15 מיליון עותקי תנ"ך - הספר של אמריקה - נמכרים מדי שנה; ועוד.
ב-1620 ו-1630 הפליגו ה"מייפלאואר" וה"ארבלה" מ"מצרים המודרנית" (בריטניה) וחצו את "ים סוף המודרני" (האוקינוס האטלנטי) בדרכם ל"ארץ המובטחת המודרנית" (ארה"ב). קברניט ה"ארבלה", ג'והן ווינתרופ כונה "נחמיה המודרני". הנשיאים הראשונים, וושינגטון ואדאמס, כונו משה ויהושע, והאבות המייסדים ראו עצמם כ"עם הברית המודרני".
לכן, מפת ארה"ב שזורה באלפי אתרים בעלי שמות תנ"כיים כגון 18 ירושלים, 32 שלם, 18 חברון, 24 בית לחם, 61 שילה, 7 בית לחם, 14 כנען, 9 כרמל38 גושן, 6 הר ציון, 4 רחובות, וכו'.
ב-2013 ניצבים פסליו של משה רבנו באולמות בית הנבחרים ובית המשפט העליון בוושינגטון; אנדרטאות של לוחות הברית - מקור השראה לפסל החרות - ניצבות על מדשאות בנייני הקפיטול בטקסס (מ-1961) ואוקלהומה (מ-2012); ועל פעמון החרות חרוט הפסוק: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" (ויקרא כ"ה:10).
המסד ליחס המיוחד של ארה"ב למדינה היהודית הוא ערכי צאן ברזל משותפים ולא העניין הפלשתיני, כפי שסבורות פאואר ורייס. לכן, המשברים והמתיחויות בהקשר הפלשתיני - הנמשכים מאז 1948 - לא היו ארוכי טווח, אלא שוקמו במהירות ואף המריאו וימריאו לשיאים חדשים.
