שמחה וששון במקומותינו על כך שמורים ערבים סוף סוף משתלבים במערכת החינוך שהיו זה מזמן חלק ממנה. זר לא היה מבין מה הרבותא שעליה רבה התדהמה וגדושה השמחה. מה היינו אומרים לו צהלו באוזנינו קנדים או צרפתים על כך שמורים יהודיים שולבו במערכות החינוך שלהם. יותר משהיינו עולזים על קידמה כמעט טבעית זו, היינו תוהים מדוע זה לא אירע עד כה, והיינו מעלים יותר מאבק חשד על כך שמדיניות מפלה היא שמנעה עד כה תהליך טבעי זה. ועתה שזה קורה, יש להרחיב את היריעה לכלל בתי הספר, לכלל המקצועות, ולא רק למורים אלא גם לתלמידים, ושהלומדים ומוריהם ייבחנו בישראליותם, ולא בהשתייכותם העדתית.
מאז קום המדינה, הקמנו מערכת נפרדת לחינוך ערבי, בערבית, וכשזו הולידה את פירותיה הבאושים הצפויים - ביצירת פערים בחינוך, באי-שליטת בני המיעוט בשפת הארץ ובתרבותה, בטיפוח מערכות ערכים שונות, שאחת מהן הניבה את ימי הזיכרון וחגיגות יום העצמאות, והשנייה את עוגמת הנכבה - הבענו תדהמה תמימה, כאילו שני צמחים שונים אמורים היו להניב אותו פרי. מיאנו להבין ולהפנים, וכך גם ועדת אור שלא השכילה להמליץ על רפורמה בחינוך בכיוון זה. כי אם חפצים בשילובם של אזרחי ישראל הערביים במרקמי החברה הישראלית, אזי אין מנוס מהאחדתה של מערכת החינוך, ועשייתה כולה ממלכתית ישראלית, שבה מורים ותלמידים יהיו כולם ישראלים, ללא הבחנה בין יהודי לערבי, חילוני ודתי, עולה וותיק, בן-קיבוץ ויליד עיירה, נווד ובן-עיר. בבתי ספר כאלה, כל אזרחי ישראל שהוכשרו ומוכשרים לכך, ילמדו את כל המקצועות על-פי כישוריהם והכשרתם.
זוהי ההזדמנות הגדולה למהפכה הדרושה בחינוך, שתפתור לא רק את סוגיית השילוב, את אחדות ערכי הבסיס ואת לימוד מקצועות הליבה. היא גם תכשיר את כלל האזרחים לאזרחות טובה ומועילה, לשירות המדינה בהתאם לצרכיה ולהקהיית גילויי-החתירה הרעיונית נגדה. היא גם תציב בחירה חדה לכל פרט כשלעצמו - מבלי להתייחס לשום שייכות קולקטיבית שהיא - ביחס לעתידו במדינה ולקשריו עמה.
פטור מתשלום יש להקים קמפוסים של בתי ספר ממלכתיים אזוריים, שבהם ילמדו, בכל הרמות, כל הילדים הישראלים, בנים ובנות, מערכת לימודים אחידה, ובהם ייקלטו כל הילדים בלי שים לב למוצאם, דתם, מינם או אורח חייהם. ייוותרו אומנם כיסים גדולים של סרבנים, כמו חרדים, ערבים או חסידי חינוך ערכי כזה או אחר. אך במקום לכפות על מרדנים כאלה להשתתף במערכת החינוך הממלכתית, מוטב, כמו בעניין הגיוס לצבא, ליצור תמריצים חיוביים שימשכו אותם בנועם אליה.
משפחות שתרשומנה את ילדיהן לחינוך הממלכתי, תהיינה פטורות מכל תשלום שהוא, בכל הרמות, תזכינה בכל תשלומי ההעברה, וברבות הימים תהיינה ליותר ישראליות. הן גם תמשכנה לראות בגיוס לשירות לאומי כלשהו, שיהפוך חלק מחינוכו של כל פרט, זכות ולא נטל. לבוגרי המערכת הזאת, שתהיה לזרם הראשי והם -דגם לחיקוי מצד הנוער כולו, ייפתחו כל השערים: תינתן להם קדימות בחינוך הגבוה, בהכשרה המקצועית, במגורים זמינים ובתעסוקה. הסרבנים יקנו השכלה לילדיהם כרצונם ועל חשבונם, לא יקבלו שום תשלומים מן המדינה, פרט לשכר עבודתם, ישאו בשכר הלימוד המלא ללימודים הגבוהים ולהכשרה המקצועית, ובהדרגה יודרו מחייהם האזרחיים במדינה, או שישנו את דעתם.
אין שום דרך ליצור אזרחות ישראלית חיובית ומושכת, אם מקיימים את שיטות ההפרדה הנלוזות הקיימות כיום, והא ראייה שכעבור 65 שנות המדינה, אנו מתמידים במערכות חינוך נפרדות המזיקות לכולם: אנו חשים בקבוצות העויינות בקמפוסים שאנו מחזיקים על חשבוננו כדי לקוממן נגדנו, אנו שומעים את מילות הגנאי נגד המדינה מעבר מזה ומזה, אנו חוזים בנכבה השנתית מזה, ובסירוב לעמוד דום בימי הזיכרון לשואה ולחללי ישראל מזה. הסירוב למלא חובה כלשהי למדינה הופך מובן מאליו ונשוא התפארות מצד הסרבנים והמשתמטים, השמעת דברי נאצה נגד הציונות ומנהיגיה והיהודיים הופכת ללחם חוקנו, וביטויי ההקצנה הדתית עד כדי גילויי "קידוש השם" מזה ומזה מאיימים על שלומנו. מהפכה בחינוך תביא קץ לכל זה.
