כפי שגילו לאחרונה אזרחי ארה"ב, הממשל הפדראלי ובעיקר סוכנויות הריגול והביטחון שלו, ניהלו מעקב ברשת האינטרנט, תוך שימוש במספר אתרים פופולריים ורשתות חברתיות רבות-משתמשים, אחרי תושבים בארה"ב לצורך מניעה וניטור של פעילויות חשודות בטרור או בפגיעה בבטחון המדינה.
באמצעות התוכנה המכונה "פריזמה", אספו ארגוני הביטחון האמריקניים מרשת האינטרנט, מספר רב של פרטים, נתונים ומידע על תושבים זרים בארה"ב, החשודים בניסיונות פגיעה בביטחון הלאומי בארה"ב, וזאת מתוך שיחות פרטיות הן ברשתות חברתיות והן באתרי שיתוף מידע וקבצים ברשת האינטרנט.
מיותר לציין, כי איסוף מידע מאתרים ומרשתות מסוג זה, אינו עניין של מה בכך. שוב נשאלת השאלה האם בשם ההגנה כביכול על הביטחון, מותר למדינה לעקוב ולחדור לנתונים הפרטיים של אדם כזה או אחר, ולשיחות הפרטיות שהוא מקיים עם אנשים אחרים, כחלק ממגמת השיתוף הקיימת כיום ברחבי רשת האינטרנט.
מידע לא חסוי אין ספק כי ישנה בעייתיות מסוימת בחדירה של המדינה לפרטיות של האזרח הממוצע ושומר החוק. אותו אזרח, שלתומו מנהל חשבון ברשת חברתית כלשהי, או באתר אינטרנט כזה או אחר, אינו מצפה שהמדינה תהיה חלק מ"רשימת התפוצה" שלו. זו גם זכותו של כל אזרח, לצפות מן החברות המנהלות ומפעילות את אותם אתרים ורשתות חברתיות, שלא יאפשרו למידע הפרטי שלו לזלוג ולהגיע אל כל גוף אחר כלשהו, אם אינו חפץ בכך. זאת מכיוון שאותן חברות, מצהירות השכם והערב, כי המידע המועבר בין המשתמשים שלהן, יישמר חסוי ולא יועבר לצד שלישי כלשהו. זהו חלק ממערכת האמון הבסיסית, בין החברות המפעילות את אותם אתרים, לבין המשתמשים שלהן.
ככל הנראה, וכפי שאמר לאחר פרסום הסיפור נשיא ארה"ב
ברק אובמה, אכן "אין ביטחון ללא פגיעה בפרטיות". ייתכן כי על כולנו להבין מכך, כי כלל המידע והנתונים של כולנו, אינם נמצאים תחת רשותנו הבלעדית. כנראה שבין אם נרצה בזה ובין אם לאו, כל החומר שאנו בוחרים להעלות לרשת ולשתף, לא נשאר רק בינינו לבין האנשים שבחרנו להעביר אותו אליהם, אלא עלול להיות גם נחלתו של מנגנון הביטחון של המדינה שלנו, או אף של מדינה אחרת. ייתכן שידיעה שכזו, תשנה באופן מהותי את סוג המידע והאינפורמציה שיבחרו חלק מן האנשים לשתף או לא לשתף ברשת האינטרנט, וסיבותיהם עימם (בין אם זה נעשה באופן תמים ולגיטימי, ובין אם יש גם מניע נסתר מאחורי הדברים).
כבר לא בשליטתנו אין ספק, כי המטרה שלשמה נאסף המידע, שהיא על-פי הצהרת גורמי הביטחון האמריקניים מניעת טרור ופעולות מסוכנות אחרות נגד המדינה, נתפסת כמטרה לגיטימית, שיש להשתמש בכל אמצעי שניתן על-מנת להשיגה. ואולם, קשה להעריך כי המשתמש המקומי והפרטי יכול לקבל את הפגיעה והחדירה לפרטיותו כעניין של מה בכך. אותו אזרח שומר חוק, שמשתף ברשת האינטרנט את מכריו בעניינים פרטיים, לא אמור להינזק מכך שהמדינה הופכת בעל כורחו ל"שותפה" בחשיפה לאותו מידע. מה גם שאי-אפשר שלא לתהות, שאם המדינה חודרת לאותם מאגרי-מידע, ושולפת מהם נתונים, מה ימנע גם מארגונים פליליים או ארגונים מפוקפקים אחרים, לעשות בדיוק את אותו הדבר, ולהשתמש באותו מידע לצורך השגת מטרותיהם, כנגד אותם ארגוני ביטחון עצמם, בבחינת "הצייד הופך לניצוד".
נראה כי על כולנו להבין ולדעת, שהמידע אותו אנו מעלים לרשת, יכול להגיע גם למקומות אחרים לגמרי ממה שציפינו בהעלותנו אותו. בין אם המידע הזה יגיע לידיים מהימנות או לידיים מפוקפקות, עניין זה כבר אינו בשליטתנו. "
האח הגדול" כבר כאן, גם אם לא נרשמתם לאודישנים של התוכנית.
