הקוד האתי קובע כי "ביחסיו עם אמצעי התקשורת, יפעל הדובר באורח שוויוני, סביר והוגן". עד כאן, הכל טוב ויפה. ואז נוספת הפסקה האומללה הבאה: "ברי, כי מעת לעת קיים צורך לאזן בין חובה זו לבין שיקולים מקצועיים, כגון תפוצה, זמינות, והיתכנות מעשית". במילים אחרות: בבואנו לפרסם אירוע גדול, נעדיף משיקולי רייטינג בלבד כלי תקשורת אחד על פני משנהו. גם בצוות הבינו שזו קצת חוצפה וקבעו כי מה שהם מכנים "איזונים" יהיו לגיטימיים "ככל שיישמר עיקרון ההוגנות והיחס השוויוני כלפי כלי תקשורת דומים, בעלי מאפיינים דומים, על פני רצף הזמן". כלומר, ערוץ טלוויזיה לא יועדף על פני ערוץ אחר, תחנת רדיו אל על פני תחנה אחרת, אתר אינטרנט לא יועדף על פני אחר וכן הלאה. ואני התם שואל: למה? האם הקוראים שלי או של אתר אחר הם סוג ב', שהם מקבלים את המידע אחרי קוראי העיתון למשל? התחרות בין כלי התקשורת השונים אינה רק בין מדיות זהות, וככזו אסור שדוברי ממשלה יעדיפו כלי תקשורת אחד על פני משנהו.
|
סעיף נוסף מחייב את הדובר לפרסם בעיתונות "מידע שיש בו עניין ציבורי ועניין לציבור, ככל שהדבר מתאפשר, במסגרת המגבלות החלות עליו (כגון חובת הסודיות וכו')". ללא ספק זוהי בשורה, שמה לעשות - אני לא מאמין לה. את רוב המידע על החידושים הממשלתיים, לטוב ולמוטב, חושפים עיתונאים הנוברים ומתעמקים בפרוטוקולים ובמסמכים. בניגוד לדוברים של חברות מסחריות, תפקידו של דובר ממשלתי אינו לייפות ולשפר את תדמית המשרד או השר. הוא אומנם מועסק על ידם, אבל לא אמור לעבוד בשבילם כיחצ"ן, אלא עבורנו כציבור. מתפקידו להעביר את מירב המידע. הוא צריך לנסח את הדברים בטוב טעם, בלשון יפה תוך ציון כל הפרטים. אם במשרד שלו החליטו שצריך לייקר 85% מהמוצרים ולהוזיל 15% יהיה זה לא מקצועי לתת כותרת על התופינים. הניסיון להחיל "איזונים" באמתלה של שיקולי דוברות, כגון: תדמית המשרד ומזעור פרסומים שליליים כלפיו. קשה להניח שיימצא דובר שיחשוף מידע שיציג באור שלילי את השר או את המנכ"ל, ולכן חייבים לנתק יחסי כפיפות, בניגוד למשל ליועץ תקשורת פוליטי של שר, ובמקביל - לאפשר גישה חופשית לדובר המשרד לכל הישיבות והמסמכים. מבלי להכליל, יש דוברים שכל ייעודם הוא להלל ולשבח את השר/הראש הממונה, שבהודעה לעיתונות מוזכר שמו חמש פעמים לפחות. אצלם במשרד לא קורות תקלות ואין מחדלים. אם נגד מישהו מעובדי המשרד מוגשת תובענה משמעתית או שמישהו מודח הם אינם מוסרים על כך דיווח. איך אומר ליברמן: הכל גן-עדן.
|
לא אחת מקבלים עיתונאים מידע פנימי או נחשפים למהלכים המתרקמים בשלטון. הם פונים לקבלת פרטים נוספים או לאימות המידע שבידיהם ופתאום מוצאים שהדובר מוציא לכולם הודעה לנושא "בעקבות פניות מצד עיתונאים". זו הפרת אמון, שבעקבותיה קובע הקוד האתי דבר חשוב: "הדובר ישמור על סודיות מידע שקיבל מעיתונאי או מדובר עמית לצורך טיפול ובירורים במסגרת שאילתה תלויה ועומדת, ולא יעביר מידע זה לידי עיתונאים אחרים בטרם זכתה השאילתה למענה, ובטרם זכה העיתונאי להזדמנות סבירה לפרסם הפרטים לפני מתחריו". לך תסביר עכשיו כמה זמן זה הזדמנות סבירה, ומהי תשובה לעניין. אבל עוד הרבה לפני כן יש לדון בעצם המידע הנמסר. לשאלות העיתונאי החרוץ ניתן מידע חלקי וחסר, שאולי מגלה טפח, אבל מכסה טפחיים. עיתונאי מגיש שאלה עם חמש שאלות ומקבל תשובה שמכילה סעיף או שניים שלא תמיד קשורים למושא השאלה. הדובר לא רוצה לענות? אין בעיה - שלא יענה, אבל שיסביר מדוע "אין תגובה", ואם הוא אינו מסביר לי כעיתונאי - שלפחות יענה לוועדת האתיקה. יש דוברים שעושים לעצמם עבודה קלה ומפנים את השואל להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע. בקשה כזו כרוכה כידוע באגרה, ואם על כל פיפס שעיתונאי רוצה לברר הוא היה מגיש בקשה היו כלי התקשורת מתרוששים. הקוד מציע כי הדובר יפעל למתן מענה מדויק, מהיר וענייני לעיתונאים. אך אינו מציין בכמה זמן מדובר. אלפי פניות מצד עיתונאים, שאפילו לא מקבלות מספר סידורי למעקב, תלויות ועומדות ללא מענה עד שיבוא אליהו. לוועדת האתיקה שתוקם לא יהיו שיניים והחלטותיה יהיו ברמה ההצהרתית. משיח היא אומנם לא תהיה, אבל יש לקוות שאחרי שיתוקנו כל ה"חורים" בקוד האתי, ניתן יהיה לראות בו את אליהו שמבשר את בוא המשיח.
|
|