במציאות בה פועלים בני-אדם ללא הגבלות וללא תנאים מוקדמים, פתוחה הדרך לאי-סדר, לכל הפחות. ההיסטוריה עמוסה בדוגמאות של פגיעה ביחידים ואף באוכלוסיות שלמות, כמו גם לרצון הבלתי נלאה להגביל את מעשיה ולעגנם באמצעות חוקים לסוגיהם.
המחשבה האנושית מצדדת בחקיקת חוקים והדבר מובן מאליו. חוקים הרי נועדו לאפשר לבני-האדם לתפקד בצורה מוסדרת ומאורגנת כיחידים וכחברה. לפיכך, חוק הוא מערכת תקנות מוכרת בידי קבוצת אנשים, אשר מסדירים את פעילותם ואוכפים אותם באמצעות ענישה. לכאורה, ככל שיחידים הפועלים במסגרת ארגון, חברה, מדינה וארגון בין מדינתי, יבקשו לתפקד באופן מוסדר יותר, טבעי שיחוקקו יותר חוקים, במטרה לענות על תחומי חיים מגוונים ככל הניתן. כך חקיקת חוקים נוגעת לכלל תחומי החיים ואיננה מוגבלת לנושא, גבול ולמקום זה או אחר.
הנושא על פניו ברור מאליו ואף אינטואיטיבי. אך מספר משתנים בעלי השפעה עצומה התרחשו זה אך במאות האחרונות. כך לדוגמא, רעיון הלאומיות והקמת מדינות שתחילתו ב-200 השנים האחרונות, כמו גם הגידול החד באוכלוסיית העולם ב-100 השנים האחרונות וההתפתחות המסחררת בטכנולוגיה, הביאו לשינויים מרחיקי לכת וצמיתים בתחומי חיים רבים.
חברה ומדינה, צבא, כלכלה, תרבות ובידור, צרכנות ופנאי, משפט, רפואה, עסקים, אופנה, ספרות, אמנות, טכנולוגיה, ספורט, השכלה, חקלאות, תקשורת, הורות ומשפחה, ולאו-דווקא בסדר הזה, הם רק חלק מהאתגרים עימם ניצבת כיום מדינת ישראל כמו העולם כולו, בבואם להתמודד עם מגוון היבטי החיים ולחוקק חוקים על-מנת לארגנם, זאת במטרה כאמור, להסדיר את פעילותם של יחידים וחברה באמצעות מערכת תקנות מוכרת ולאכוף אותם באמצעות ענישה.
בישראל לדוגמא, מדינה בת שמונה מיליון אזרחים (מדובר באזרחי המדינה בלבד, למרות שגם לגבי פליטים, תיירים, דיפלומטים וכדומה קיימת חקיקה), ישנם כיום קרוב ל-800 חוקים בחקיקה ראשית. אלה הם חוקים מטעם הכנסת, הגוף הבלעדי הרשאי לחוקק חוקים והיחיד אשר באפשרותו להעניק סמכות חקיקה לגופים אחרים.
חקיקת משנה, היא זו הנעשית בידי הרשות המבצעת, רשויות מקומיות וגופים אחרים, לפי סמכות הרשות המחוקקת, היא הכנסת. כך נוספים לחוקים בחקיקה ראשית עשרות אלפי צווים, הוראות, חוקי עזר, כללים, תקנות, רשומות, הנחיות, ומשפטנים מוזמנים בזאת להוסיף בזאת ממשנתם. לשם השוואה, בכנסת ה-18 לבדה, נחקקו לא פחות מ-4,500 חוקים, מרביתם המכריע בחקיקה משנית לסוגיה.
כמה מאיתנו נתקלים בקשיים משמעותיים, לעיתים, קשיים אשר הביאו אותם לאבד עצמם לדעת בסבך הבירוקטיה על זו הניירת הגבובה והקשורה בחוקים ובחקיקתם. מי מאיתנו איננו קובל על הביורוקרטיה המייגעת אשר מתקיימת מכורח הצורך בניהול ארגונים, פועל יוצא מתוך חקיקת החוקים משמעויותיהם והשתמעויותיהם.
נראה כי כיום, אין לו לאדם ההדיוט אפשרות להבין כשורה את המתרחש סביבו ולהגן על עצמו באופן יעיל. זולת יבחר בעצמו ללמוד את מקצוע המשפטים. זאת כמובן אם לוקחים בחשבון רק את אלה ברי המזל אשר עומדים להם מספר תנאי פתיחה מקדימים, לרבות השכלה, גיל, אזור מגורים, תעסוקה וכדומה. לעומתם, אלה אשר לא עומדים להם תנאי פתיחה מקדימים, לדאבון הלב, נדחקים לאחור וסיכוייהם לקבל הגנה ממילא מתמעטים. ובכלל, עצם האמירה שהאדם ההדיוט זקוק להגנה מפני אי הידיעה, יש בה משום בעייתיות.
מה מהחוקים הבאים הוא דימיוני: חוק איסור גידול חזיר הקובע שלא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם (המתה לשם אכילה), חוק ביטול עונש מלקות הקובע שלא יהא עונש מלקות במדינה, וחוק החזקת תעודת זהות והצגתה הקובע שתושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עימו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו.
אף לא אחד. נשאלת אפוא השאלה, היכן נחצה הקו בין חקיקת חוקים אשר מטרתם המוצהרת היא להסדיר את פעילותם של בני-אדם בישראל כמו בעולם, ובין חקיקת חוקים אשר מקשים על פעילותם והמהווים מכשול בפועל מעצם קיומם? ובמבחן התוצאה, האם האינפלציה בחקיקת החוקים והמבול בתקנות, צווים, הוראות וכדומה, בוגדת למעשה במטרה העיקרית לשמה נעשתה, הקריאה לסדר?
הינה כי כן, אחת מהמסקנות המרכזיות, נוגעת לא רק לצורך הבירור והמובן מטבעו בחקיקת חוקים אשר מעצם טבעם מבקשים להסדיר את פעילותם של בני-האדם, כי אם גם לצורך הדחוף בויסות ובהסדרה של כמות החוקים לסוגיהם כמו גם לאופן חקיקתם, זאת למען המטרה העיקרית לשמה נתכנסנו, לאפשר לבני-האדם לתפקד בצורה מוסדרת ומאורגנת יותר כיחידים וכחברה.