גודל החניה כן קובע

הנתבעים מכרו לתובעת דירה בגבעתיים לה צמודה חניה לא מקורה. עוד בטרם החתימה על הסכם המכר הוצגה החניה לתובעת וזו אף הצהירה בחוזה כי היא ראתה את הדירה ומתקניה ומצאה אותם מתאימים לצרכיה וכי היא רוכשת את הדירה לרבות החניה AS IS . לאחר מסירת החזקה בדירה הסתבר לתובעת כי היא אינה מצליחה להחנות את רכבה בחניה בשל מידותיה. במדידה שערכה התובעת העלתה כי שטח החניה קטן מהשטח הרשום המופיע בנסח המקרקעין ואף קטן מהשטח הנכלל בהיתר הבנייה, עוד התחוור לה כי שטח החניה קטן משטח החניה המינימלי בהתאם להנחיות משרד התחבורה, לפיכך טענה התובעת כי שטח החניה אינו ראוי לתואר "מקום חניה". בנוסף טענה התובעת כי הנתבעים ידעו מבעוד מועד על הבעייתיות הקיימת בחניה, אך ניהלו עמה מו"מ בחוסר תום לב ובחרו שלא לגלות לה עובדה מהותית זו. לפיכך הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך 410,400 שקלים. הנתבעים טענו כי הדירה נמכרה AS IS, לפיכך, התובעת מנועה מלהעלות כל טענה בעניין מצב הממכר ובוודאי טענה אותה היא יכלה לבדוק עוד בטרם החתימה על חוזה המכר. הנתבעים טענו כי לא ידעו על הפרשי המידות בחניה וכי החניה הוצגה בפניי התובעת, כמו-כן לטענתם אין כל בעיה להשתמש בחניה הא ראיה כי הם החנו את רכבם בחניה עם רכב גדול יותר מרכבה של התובעת. בית המשפט החליט כי דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת לאור העובדה כי החניה קטנה יחסית לשאר החניות בבניין באופן ניכר ובולט וכי ניתן לעשות שימוש במקום החנייה אם כי ב"חוסר נוחות מרבית" בית המשפט קבע כי הנתבעים אומנם לא ידעו אודות החריגה מהיתר הבנייה ומהמידות המפורטות בנסח, אך היה עליהם לגלות לתובעת באופן מפורש את הקושי הקיים בהכנסת הרכב למקום החניה וזאת למרות העובדה שהתובעת רכשה את הדירה והחניה AS IS. נפסק כי אין מקום להסתמך אך ורק על הצהרות התובעת במסגרת חוזה המכר. בע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' יעקב אמסטר ואח' התייחס כב' השופט זילברטל למונח AS IS, "מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסוים בעל חשיבות או שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט בכל זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענת טעות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו" אולם במקרה שלפנינו קבע בית המשפט כי הנתבעים התגוררו בבניין במשך שנים, ידעו על הבעייתיות הקיימת בחניה, ידעו על הניסיונות לבוא בדברים עם השכנים ועל חוסר ההצלחה להביא לשינוי בצורת החנייה. לפיכך, אין די בהצהרה לפיה רכשה התובעת את הדירה AS IS כדי להסיר מהנתבעים את האחריות לגלות את אותו מידע המצוי בידיעתם הבלעדית. מאידך, יש לזקוף לחובתה של התובעת אשם תורם וזאת בהתחשב בעובדה שהתובעת ביקרה בחנייה בטרם הרכישה ראתה שני רכבים חונים בה ולא העלתה כל שאלה ו/או טרוניה ואף לא טרחה לבדוק אם רכבה נכנס לחנייה, התובעת יכולה הייתה לעמוד על קושי זה, לו רק הייתה מנסה מיוזמתה להיכנס לחנייה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי הפתרון האידיאלי לבעיה הינו הגדלת החניה, ופסקה לתובעת פיצוי בסך של 70,000 שקלים בלבד. ת"א 6826-09-11 פלד נ' בר-אלי ואח' בית משפט השלום ת"א 26.05.13