זכרונות סאטמר חרדי סאטמר הפגינו בניו-יורק נגד גיוס תלמידי ישיבה בישראל. מדינת ישראל, כנגדה כוונה ההפגנה, שתקה ולא הגיבה, וחבל. אנו משלמים הרבה מאד כסף בכדי להחזיק עשרות אנשי שגרירות וקונסוליות בארה"ב, והיה מקום שנספח התרבות שלנו, שבוודאי מבלה לו בנעימים בגלות האמריקנית הדוויה, היה עושה פעם בחייו את הנדרש ומודיע בתגובה את שמתבקש להגיב. ורצוי בזו הלשון: "מדינת ישראל תמשיך לקיים צבא לוחם ולגייס את אליו את בניה, כדי להכשירם ולאמנם ליום פקודה כדי שידעו ויוכלו להגן על עצמם, על בני משפחתם ועל עמם. עם זאת, מדינת ישראל מכבדת את זכותם של חסידי סאטמר להמשיך במנהגם ונוהגם להתחבא במרתפים ובעליות הגג בזמן פוגרומים ואקציות, ומאחלת לרבי שלהם שגם הפעם הוא יצליח להמלט בחשאי ברכבת מיוחסים לשוויץ תוך שהוא משאיר מאחוריו את חסידיו שמועלים לרכבות המובילות למשרדפות ולארובות".
ואל תאמרו לי שזה לא התפקיד של נספח התרבות הישראלי לומר זאת. דווקא כן. בדיוק בגלל זה אנו מחזיקים נספחי תרבות בשגרירויות ובקונסוליות. זו התרבות שלנו, אלה המושגים שעיצבו ומעצבים את הזהות והתרבות הישראלית, והגיע הזמן לומר אותה בעברית ברורה, ואפשר גם באנגלית, למי שמבינים רק יידיש.
חרוזים לילידים עיריית ירושלים ארגנה מופע של מכוניות מירוץ. תושבי העיר ההמומים מהמצור החדש יוכלו לראות מכוניות פרארי ואאודי ודומיהן נוסעות בכבישי העיר. ואל תקל דעתכם באירוע. אומנם הבחירות מתקרבות, והעיירה שופכת פתאום הרבה כסף לאירועים ופסטיבלים ואפילו קצת לתיקון הבורות והסדקים שבמדרכות בעיר, אבל עצם העובדה שמכונית כלשהי מצליחה בכלל לנסוע בכבישי העיר החסומים, היא בחלט פלא שיביא לכך שהמוני הילידים הירושלמים ילכו לראותו בהתפעלות: אפשר לנסוע במכונית בירושלים.
ואל תשלו עצמכם שזה כמו מירוץ. זה לא. מירוץ ירושלמי זה כשכוח שוטרים בשחור רודף אחרי מתפרעים מוסלמים במורדות הר הבית. ומירוץ ירושלמי זה כשכוח מג"ב רץ אחרי, או נמלט מפני, מתפרעים חרדים בשחור בכיכר השבת בשכונת
מאה שערים. ומירוץ ירושלמי זה כששייירת מכוניות ראש הממשלה עם 10 סירונות זועקות ועוד 8 רמקולים מרעישים מפיעלה המון צפצפות ואורות מהבהבים מכל מכוניות הליווי, שעה שביבי הראשון נוסע ממעונו ברחביה לבנין הכנסת, וכל מכוניות השיירה המכובדת מצפצפות להמונים "שופונו יא נאס", אנו מלווי ראש הממשלה שעובר עכשו ברמזור באדום בדרך לקנות גלידה. ואכן כל הכבוד לו. בעיר שכל יכולת התנועה במרכז שלה הושמדה לחלוטין על-ידי מתכננני תנועה עלומים חסרי ידע מינימלי בתעבורה, עצם העובדה שמישהו מצליח בכלל לעבור במרכזה עם רכב מוטורי היא נס שמחייב תפילת הודיה בכותל, לו רק היה בעיר שילוט שמסביר איך מגיעים אליו.
בכו לירושלים, בירת המדינה, שרחובותיה מזוהמים, כבישיה מתפוררים ואוכלוסיייתה נמלטת. עיר שהיא אולי בירת ישראל, אבל כזו שרבים מתושביה המשכילים סופרים את צעדיהם לקראת היום שיוכלו למכור דירתם ולצאת משכונתם, לפני שגם היא תפוך לחרדית. עיר שהייתה חלום של דורות, ובתוך 2 דורות הפכה לחלום בלהות לתושביה.
אבל עכשיו נחמד בירושלים. עכשיו ערב בחירות. עכשיו עיריית ירושלים מצאה בתקציבה 44 מיליון שקל נוספים והיא משקיעה אותם בדחיפות בריבוד הכבישים והחלפת אבני מדרכות שבורות. פתאום מתקנים בעיר בורות ומסמנים מעברי חציה, כי עוד 4 חודשים יש בחירות. לכן עכשו יש פסטיבלים. לכן עכשיו יש מכוניות פורמולה. עכשיו חגיגה. עכשו גם מקבלים שירות מהיר באגפי העירייה, ויודעי דבר אומרים שהחודש אפשר אפילו לקבל רשיונות בניה בעירייה בלי שום שוחד או "דמי טיפול" למתווכים המוכרים, אבל זה באמת נשמע קצת מוגזם ולשון הרע וזו בטח השמצה פרועה, כי יש דברים שלא עושים בעירית ירושלים, אפילו לא ערב בחירות. אבל מה אני יודע? בעניין הזה תשאלו את 2 ראשי העיר הקודמים, ואת השופט שלהם מפרויקט
הולילנד. הפרויקט שנבנה גבוה מדי ולכן משך תשומת לב, אחרת היה עובר בשקט ובלי שום שאלות, כמו שעוברים כל שאר הפרויקטים בעיר.
בכו לירושלים. כי מה שקורה לה היום יקרה גם לכם בעתיד. אלא אם בניגוד לירושלמים אתם תדעו לא להתפתות לחרוזים הצבעוניים שמציעים לכם ערב הבחירות.
