מאז הבחירות נקלעה ישראל, שלא בטובתה, לסיטואציה שאינה קיימת בשום מקום אחר בעולם: במקום ממשלה אחת הצליח הראש היהודי להמציא דגם ייחודי של שתי ממשלות למדינה אחת. הממשלה האחת - בראשות בנימין נתניהו; הממשלה השנייה, שוות הכוח, בראשות "האחים המחוברים" - יאיר לפיד ונפתלי בנט. שתי הממשלות האלה, המתחרות זו בזו על כס השלטון, נעות בנתיב המוזר הזה, לא כיוון שטובת המדינה עומדת במרכז שיקוליהן, אלא מאחר שעיקר מטרתן המוצהרת בגלוי היא לחסל את היריב הפוליטי. במקבילית הכוחות הזו יאיר לפיד איננו מסתיר את תשוקתו חסרת המעצורים לזכות בראשות הממשלה ומהר ככל האפשר, בעוד נתניהו עדיין לא הלך לעולמו הפוליטי. לעומת זאת בנימין נתניהו, לא היה זקוק להצהרות של לפיד ו/או בנט שהושמעו במערכת הבחירות, כדי להבהיר לציבור תומכיו את המסר הברור שהוא מזלזל בצמד "האחים" במידה שווה, וכי מנקודת הראות של המשך שרידותו בתפקיד "מספר אחד" - עדיף שהם ייעלמו בתהום הנשייה. כאשר לפיד היה בעל טור מוביל בידיעות אחרונות הוא נהג לספר לקוראיו כי עשה לעצמו מנהג של קבע לקרוא את סיפורי התנ"ך, היסוד הרוחני של עם ישראל. אילו ירד לפיד לעומק המהות הערכית של חוכמת התנ"ך הוא היה חייב להימנע מהשוואת עצמו למשה רבינו שגאל את בני ישראל מעבדות, כפי שעשה בברכת החג שלו לקראת פסח. שהרי אפילו לפי הפשט אין לשכוח כי דווקא על משה הטיל אלוהים עונש חמור ביותר כשהודיע לו: "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא". נוכח העונש הנורא הזה טוב היה עושה לפיד אילו היה נמנע מהשוואת עצמו לגדול הנביאים. שהרי האנלוגיה ברורה: אולי לפיד יהיה מנהיג מפלגתי אבל אל הארץ הנכספת שלו הוא לא יזכה להגיע. ניתן להבין את משאלות הלב של לפיד ונתניהו במאבק על הזכייה במדליית הזהב של השלטון, אך על-אף המתיחות הגואה סביב שולחן הישיבות של הממשלה, השאלה החשובה באמת איננה מה השלכות התיעוב ההדדי והזלזול האישי, אלא מה מערכת יחסים עכורה שכזו עלולה לעולל למדינה. היטיב להגדיר את הסיטואציה החמורה הזו "גורם כלכלי בכיר" שתקף בחריפות את נתניהו, שלדבריו "רק רוצה לשרוף את לפיד, ולא משנה אם כל המדינה תישרף יחד איתו". מכל הטעמים האלה ראוי שלפיד יאיר לעצמו את הדרך, בצניעות ולא ביהירות, מבלי שיעסוק בדבקות אובססיבית בציור דיוקנו כמושיע העם במעמד נבואי-מלכותי. אם ימשיך לפיד להאמין באמונה שלמה שהוא נסיך הכתר המיועד לזכות במלוכה, ראוי שיידע כי המלכודת הפוליטית שנטמנה לו כבר דרוכה. להערכתי, עוד איום "לפידי" על שלמות הממשלה ואפשרות קטיעת המשך מלוכת נתניהו, יובילו את ראש הממשלה, מיד לאחר אישור התקציב, לביצוע הצרחה על לוח השחמט הפוליטי: שלי יחימוביץ' עשויה להמריא לתפקיד שרת האוצר ומפלגת "העבודה" והחרדים עתידים, ככל הנראה, לשרת בתפקיד השותפים הבכירים בקואליציה. במתווה הזה "יש עתיד" תהפוך ל"יש עבר" ומה שהיה בממשלה הקודמת הוא שיהיה בממשלה החדשה.