אורות באפלה השעה הייתה שמונה בערב, ולמרות התאורה בכביש הכניסה המפותל ליישובי, היה קשה לראות. ישראל (שרוּל) פוצוביצקי (שם בדוי, אך מאפיין) נסע במכוניתו המפוארת, כהה כנדרש, הבייתה, כנראה. כדי לחסוך - לא הדליק אורות. הוא רואה, ודי בזה.
הזהג הנהיר הישראלי משתדל לחסוך. הוא אינו מאותת ("אני לא עובד אצלך, ואיני חייב לדווח לך לאן אני נוסע"), וגם אינו מדליק אורות עם שקיעה, כפי שקובע החוק.
ישראל פוצוביצקי אינו אשם. כבר זמן רב כל השמועות על קיומה של משטרת ישראל הופרכו לחלוטין, ובכבישים - כמו בכל מקום - לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר.
כששכרתי רכב באירופה ובארצות-הברית גיליתי בו מנגנון מעניין, שמדליק את האורות באפלה גם מבלי התערבותי. כשהתעניינתי, הסבירו לי שניתן לחווט את המכונית כך, שהאורות יידלקו עם התנעת הרכב. זה אולי יעלה את עלות המכונית בכמה דולרים, אך זה כדאי ובטוח יותר - גם בקיץ.
הכל, הסביר לי מומחה, תלוי במשרד התחבורה, או בכנסת, שתאכוף זאת עליו.
הכל משיל חוק המשילות, שעבר בקריאה טרומית בכנסת לפני כחודש ברוב של 51 מול 43, מדגיש את חוסר הדמוקרטיה בממשל הישראלי. אך זה נתמך על-ידי הציבור, שמתגעגע לממשלה חזקה.
החוק מגביל את הצעות אי-האמון בממשלה, ומגדיל את אחוז החסימה - כביכול כדי לשפר את יציבות הממשלה.
מי אמר, שממשלה יציבה וחזקה טובה למדינה ולאזרחיה?!
פרופ' אבי דיסקין מהמחלקות למדעי המדינה באוניברסיטה העברית ובמרכז הבינתחומי הרצליה טוען, בראיון ל
ערוץ 7, "ההצעה הוגשה בצורה חפוזה, והיא חייבת לעבור שינויים מהותיים".
לדבריו, "ההצעה להגביל הגשת הצעות אי-אמון, רק אם יש לך ממשלה חלופית, בעייתית. במצב כזה ממשלה כמעט לעולם לא תיפול ... [בדמוקרטיה] אי-אפשר להגביל חברי פרלמנט מלנסות להצביע אי-אמון". במקום זאת הוא מציע להגביל בתקנון, הגשת אי-אמון לפעם במושב, לכל סיעה, כיוון שכיום בכל יום שני יש הצעות אי-אמון, וזה זילות של המוסד החשוב הזה.
הגדלת אחוז החסימה לארבעה אחוזים - טוען פרופ' דיסקין - לא בהכרח תביא יציבות. אומנם יהיו פחות מפלגות קטנות, אך ייווצרו "מפלגות בינוניות שכוחן יהיה אפילו רב יותר מכוחן של המפלגות הקטנות הסחטניות".
חוק המשילות, לכשיחוקק, יקטין את הסיכוי של קבוצות קטנות לקבל ייצוג בכנסת, ומחזק את כוחן של המפלגות הקיימות, שאינן רוצות תחרות. כתוצאה מכך, המחאה הציבורית לא תמוסד במפלגות, אלא תעבור לרחוב.
קודם כל הזכות שלנו הכנסת מגישה לנו בטובה עוד מופע הזוי: דאגה לזכויות המחבלים במסגרת דיוניה על הצעת חוק למניעת טרור. " זכויות האדם אינן רק זכויות המחבל, אלא קודם כל הזכות שלנו ושל ילדינו לחיות. זכויות האדם הן גם זכותנו להתגונן מפני הטרור" - כותב
אורי הייטנר.
פעם הוגדרו הפיראטים כאויבי האנושות, והמלחמה בהם נשאה אופי של מלחמה בסכנה, המאיימת על הקיום האנושי, והצליחה. כך, גם המלחמה בטרור צריכה לשאת בתוכה רק את הדאגה לנו ואת המלחמה הנמרצת בכל מאודנו במחבלים.
למרות הדמגוגיה של מתנגדי החוק - זה גם מאוד יהודי. כזכור, הזהירו חז"ל, כי המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לחלשים.
סאטירה ימנית בסכנה השמאלנים, שהשתלטו על התרבות ועל התקשורת הישראליות, שולטים במימון; ולפיכך, מחלקים פרסים ומענקים לעצמם, לחבריהם ורק למי שהולכים בדרכם. השאר - נידונו לכליה. את נחת זרועם האלימה הרגישו הסופרת נעמי פרנקל, המשוררת נעמי שמר (וגם מרדכי הורוביץ, בעלה) ורבים אחרים, שסטו מ"דרך הישר".
בשולי התקשורת - ובעיקר, בפייסבוק - מדווחים, כי
לאטמה, אתר לסאטירה, שכיוונו ימני-שמרני, נמצא בסכנת קיום, כיוון שאין לו מימון, ו
רשות השידור אינה מוכנה לקבלו אל חיקה. האתר מתקיים מתרומות.
לאטמה עלה לאוויר בשנת 2008 בהנהגתה של קרוליין גליק. הוא זכה ב"פרס נדב" לשנת 2010 ובפרס לביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת בשנת 2011.