כאשר בלעם הולך לקלל את בני ישראל קורה דבר פלא, האתון של בלעם לוחצת את רגל בלעם אל הקיר ובלעם מכה אותה והיא פותחת את פיה, שזה דבר פלא גדול שאתון תפתח את פיה. ואמרו חז"ל, שבריאה זו נבראה מששת ימי בראשית. ובלעם מנהל דין ודברים עם האתון.
והנה דבר זה פלא גדול אשר צריך בירור, ואפשר לבאר ולומר על-פי יסוד גדול, אמרו חז"ל: כאשר דוד המלך שלח את יואב בן צרויה להילחם עם בני ארם, אמרו הארמים ליואב הלא לבן סבינו ויעקב סבך עשו ביניהם שבועה והקימו גל אבנים שלא יעבור איש אחד להרע לרעהו ואם כן כיצד תבואו להילחם בנו.
לא ידע יואב מה להשיב להם וחזר אצל דוד ושאל אותו: מה נענה לארמים? אף דוד לא ידע מה לענות. הלכו דוד ויואב לסנהדרין כמו שדוד המלך כותב בתהילים: "למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים" וגו', שהיה צריך דוד ללמוד מהסנהדרין את הדין. ואמרו להם הסנהדרין, והלא בלעם עבר ראשון את הגל והפר את השבועה שלא להזיק לבני ישראל שנאמר: מן ארם יניחני בלק מלך מואב וגו'.
והנה צריך להבין, דברים אלה תמוהים ביותר, שהרי הסנהדרין לא אמרו איזה חידוש גדול, רק הביאו את דברי התורה, ואיך דוד לא ידע את ההלכה הזו וכן יואב? אם כן, מה הוסיפו הסנהדרין בדבריהם לדוד וליואב?
מה פסקה הסנהדרין להלכה ומובא במדרש תנחומא שהקיר שהאתון לחצה את רגלו של בלעם הוא היה גל האבנים שהקימו לבן ויעקב בשעת הברית והשבועה ביניהם. וכידוע, דברי חז"ל שבלעם הוא לבן הארמי והלך כעת להפר את השבועה, ולכן יד העדים תהיה בו בראשונה וגל האבנים, שהן העדים, פגעו בו בראשונה. וכמו שידוע המעשה בבחור ובבחורה שנשבעו להתחתן והבור והחולדה נקמו את שבועתם, ולכן בגל האבנים הזה נקמה האתון את דבר הפרת השבועה.
ואפשר לבאר ולומר: בלעם לא עשה מעשה אלא רק חשב מחשבה להזיק לעם ישראל ולקללם, והיה צריך את הכוח של הסנהדרין לפסוק להלכה שמחשבה רעה של אומות העולם הקב"ה מצרפה למעשה, ולכן עצם חציית הגל היא מחשבה רעה הנקראת הפרת השבועה ורק סנהדרין יכלו לפסוק זו להלכה והתירו לצאת למלחמה.
ייזהר ויישמר האדם ממחשבות רעות משום שהן שורש לרע ושורש לטוב. במחשבות טובות אפשר לבנות ולהיבנות ולהגיע להשגות גדולות.