יש שאנו מבקשים עצה מהאחרים ומקבלים רק את מה שנראה לנו הכי נכון, הכי מתאים לנו. ואם זה לא מתאים - אנחנו שואלים שוב ושוב עד שתתקבל "העצה" שבה אנו מעוניינים.
ועל זה נאמר:
"בדרך שאדם רוצה לילך בה - מוליכין אותו" אנו יכולים לראות זאת בחיי היום יום שלנו. אנו בוחרים בדרך מסויימת, מתעקשים עליה, ורואים שזה הולך בידינו.
כך בדברים טובים.
אבל כך גם בדברים רעים. פתאום זה הולך חלק ואנו מופתעים ומאמינים שזוהי הוכחה לבחירתנו הנכונה. אבל רק הבחירה מסייעת במעשה. והבחירה היא המעידה על רצונותינו ועל הדרך בה אנו רוצים ללכת.
וכך לימד הרמב"ם בהלכות תשובה ה, א-ב: "רשות לכל אדם נתונה - אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמשכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו נוטה לאי זו דרך שירצה".
עם כל זה אין האדם לבד. לפני הבחירה הוא מקבל רמזים, הדרכות, עצות במה לבחור. ובידו להחליט אם לשמוע או לסרב.
וכך אנו רואים אצל בלעם. הוא נתבקש על-ידי בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל, אבל הוא חושש מאלוקי העברים. לכן הוא מבקש ארכה על-מנת לשאול בה'. הוא מקבל תשובה ברורה: "לא תלך עמהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא".
אבל בלעם לא רצה בעצה הזאת. בלעם ביקש הדרכה אחרת. הוא לא שמע להוראה הברורה מאוד הזאת. הוא ביקש הדרכה שוב. הוא חיפש את התשובה השנייה - ולכן, קיבל אותה.
התשובה הכילה גם תוספת: "ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה". אבל אותה בלעם לא הוסיף בפני שרי מואב שבאו לקרוא לו. זה לא התאים לו. הוא הלך עימם כאילו כך אישרו לו משמים. אבל בסופו של דבר: "עצת ה' היא תקום". הקללה הפכה לברכה.
אהבה ושנאה מקלקלות את השורה - גם בהוצאת הבחירה אל הפועל, רואים את נטיית ליבו של האדם. כמה חשוב לו המעשה שבחר בו.
מדרש רבא מלמד אותנו, שאהבה ושנאה מקלקלים את השורה (שורת הדין). אהבה מקלקלת את השורה, שנאמר (בראשית מו): ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו, וכי לא היה ליוסף כמה עבדים?! אלא, אהבה מקלקלת את השורה.
שנאה מקלקלת את השורה, דכתיב (שמות יד): ויאסור את רכבו, ולא היה לו (לפרעה) כמה עבדים?! אלא, שנאה מקלקלת השורה. (בראשית רבה, פרשה נה, ח).
אהבה מקלקלת את השורה זה אברהם שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ (בראשית כב, ג). אמר ר' שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה, דכתיב: וישכם אברהם בבוקר וגו', ולא היה לו כמה עבדים?! אלא, אהבה מקלקלת את השורה [כלומר, אברהם לא היה צריך לחבוש את חמורו בעצמו, אבל אהבתו גרמה לו לעשות זאת במקום לתת את המלאכה לאחד מעבדיו. (על-פי בראשית רבא).
ושנאה מקלקלת את השורה, זה בלעם. שנאמר: "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו" (במדבר כב, כא). וכי לא היה מי שיעשה זאת עבורו? עבור בלעם, הקוסם המפורסם? אלא שהשנאה העירה אותו מוקדם למהר להכין את האתון.
ובלעם עשה את שלו – והקדוש ברוך עשה את שלו...
וכך, בעמוד בלעם מול עם ישראל זכה, שלא ברצונו, וראה במחזה אלוקים את מעלתם של ישראל מה שלא ראו אפילו נביאי ישראל.
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם: יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ: אֵ-ל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ: כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".
וברכה זאת הוכנסה בסידורים מסויימים והיא נאמרת בכניסה לבית הכנסת. להזכירנו ש"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" ו-"עצת ה' היא תקום" (משלי יט, כא).
