ראשית, ברכות ו"עד 120".
שמעון פרס, בשונה מרוב חבריו לפוליטיקה, עוסק בה מיום התבגרותו הראשון. תחילה במשרד הביטחון ובהמשך בפעילות פוליטית במפא"י, רפ"י, מערך, עבודה, קדימה.
דרכו זו הציבה אותו בכל מוקדי העשייה וקבלת ההחלטות של המדינה. בחלק מהמקרים הוא היה במוקד קבלת ההחלטות ממש ובחלקם היה "בסביבה". הביוגרפים מטעמו מתארים זאת כאילו לא היה אירוע בתולדות המדינה ששמעון פרס לא מילא בו תפקיד ראשי.
אך, למעשה, כל חייו הפוליטיים היו רצף של מפלות. החל מהעדפת
משה דיין על פניו במפלגת רפ"י", העדפת
יצחק רבין על פניו במפלגת העבודה, מפלות רצופות בבחירות לכנסת למנחם בגין, תיקו עם
יצחק שמיר שהעניק לו לראשונה את תואר ראש ה
ממשלה לשנתיים, מפלה נוספת בבחירות ליצחק שמיר, מפלה ב"פריימריז" במפלגת העבודה ליצחק רבין, מפלה ל
בנימין נתניהו, ל
עמיר פרץ ולבסוף הפסד משפיל ל
משה קצב בבחירות לנשיאות.
נראה כי זכייתו בבחירות האחרונות לנשיאות הייתה סוג של חסד עם פוליטיקאי בסוף דרכו, פרס "מפעל חיים". מנקודת ראות כזו בהחלט מגיע לשמעון פרס לסיים את חייו הפוליטיים כנשיא המדינה.
שמעון פרס הוא איש ביצוע למופת. הוא הוכיח את עצמו בשנות שירותו במשרד הביטחון ובכל מצב שדרש ביצוע מעשי ולא הובלה רעיונית. לטעמי, המעשה שבגינו יכנס להיסטוריה הוא דיכוי האינפלציה האיומה בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת בעת היותו ראש ממשלה יחד עם שר האוצר
יצחק מודעי ומזכיר ההסתדרות ישראל קיסר. ניתן להגדיר את פועלם המשותפת כהצלת מדינת ישראל והתווית דרך כלכלית חדשה שפירותיה ניכרים עד היום.
לעומת זאת, למרות האגדה שהוא ומקורביו מנסים להפיץ, לא הוא בנה את הכור האטומי בדימונה. מי שחושב שמנכ"ל משרד משלתי יכול ליזום דבר כזה ראוי להגדרה מאוד לא מחמיאה. זה גם אחד הדברים שמאפיינים את שמעון פרס. זלזול בדעת הקהל. את התמורה מדעת הקהל, על זלזול זה, הוא קיבל בגלי שנאה חוזרים ונשנים עד שנבחר לנשיא.
הוא גם לא יזם את "
הסכם אוסלו". זו מלאכתו המלאה של ד"ר יוסי ביילין ועוזריו שהיה באותה עת סגן שר החוץ. מתן חסותו להסכם זה הקנה לו את פרס נובל לשלום.
נקודות השפל בקריירה הפוליטית שלו היו בעת "התרגיל המסריח" בשנת 1991 והמעבר לקדימה לאחר נצחונו של עמיר פרץ בפריימריז במפלגת העבודה.
שמעון פרס ניסה תמיד לתת למעשיו נופך רעיוני-אידיאולוגי. המושג "מזרח-תיכון חדש" הקנה לו יוקרה בינלאומית רבה אך עורר, ובצדק, גלי צחוק ושפע בדיחות בארץ.
רבים שכחו כי בהיותו שר הביטחון בממשלת רבין הראשונה הוא מנע את פינויים של ההתנחלויות הראשונות, הבלתי-חוקיות כמובן, ובכך הוא עזר מאוד בנטיעת אותם "קוצים" שכל כך מקשים כיום על הממשלה להתקדם להסדר עם הפלשתינים.
לטעמי, שמעון פרס הוא סוג של "לטאה" פוליטית. אדם שמתאים את עמדתו והשקפת עולמו למצב הפוליטי הקיים באותה עת. היה בימין של מפלגת העבודה, עבר לשמאל שבה ("הסכם אוסלו") היה מוכן לשרת כשר תחת כל ראש ממשלה, פרש והצטרף לקדימה בראשות אריק שרון ו
אהוד אולמרט ויתכן שאם לא היה נבחר לנשיאות המדינה היה מצטרף למפלגתו של בנימין נתניהו.
האירוע הממלכתי לציון יום הולדתו ה-90 הפך להיות אירוע בינלאומי והוסיף כבוד רב למדינתנו. אך לא הייתה בו עממיות. הוזמנו כל הפוליטיקאים, כל העשירים, הפקידים הבכירים, הסלב'ס אך חסרו סתם אזרחים.
חבל.
