אין ספק שכל העולם הופתע מכך שחסן רוחאני, אשר נחשב כמועמד המתון יחסית, נבחר לתפקיד נשיא אירן. בדומה לאחיהם בטורקיה ובברזיל, גם העם האירני ראה לנגד עיניו את מצבה המידרדר של ארצו, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית (שני אסונות אשר להם אחראי מחמוד
אחמדינג'אד).
חשוב לציין כי למרות תיאוריות הקונספירציה שנשמעו ברחבי העולם (כולל בישראל), העיתונות האירנית השמרנית התגייסה כולה להכפשת רוחאני באורח קשה. לפיכך ניתן לומר כי למרות שמדובר באיש אשר משתייך לממסד השמרני, הוא מסוגל להתמודד עם משטר האייתולות (אם ירצה בכך, כמובן).
התגובות בעולם ובישראל רוב מדינות העולם מעוניינות לחזור לשולחן השיחות עם האירנים, בתנאים מסוימים כמובן. ואילו ישראל נותרת בתגובתה המסויגת, לפיה אין זה משנה מי נבחר, מי ששולט במדינה הוא עלי חמינאי וצוות חכמי הדת שלו.
גם אם הדברים נכונים, ראוי היה ששר החוץ וראש-הממשלה נתניהו, כמו גם שר הביטחון יעלון יתנו הזדמנות נוספת לתהליך שיחות הגרעין עם אירן (פרפראזה על שירו של ג'ון לנון) ולא ימהרו לבטל את תוצאות הבחירות באירן במחי יד, אשר מבטאות במידה רבה סלידה משלטון האייתולות. כלומר, אין לי ספק בכך שאם בין המועמדים היה אדם חילוני, הוא היה זוכה בבחירות באירן ובגדול.
אין לי ספק שמדינות המערב לא מעוניינות לפתור את משבר הגרעין באירן (כמו גם את מלחמת האזרחים בסוריה). ולכן בפרפראזה על דברי בן-גוריון: "צריך להדק את הסנקציות כאילו לא נמשכו השיחות", "ולהמשיך את השיחות כאילו הוסרו הסנקציות". ועל ישראל לפקח על-כך שהיא לא תיוותר לבד מול כוחות הרשע האימתניים.
