מפעלי אבן וסיד פרושים על פני כל המדינה, מבוססים ומעורים בכל תחומי החיים, ולכן הפרוסטטה שלי לא תשפיע כהוא-זה על המשך פעילותם המשקית השוטפת פלוס תשעים.
איך עובדים המפעלים האלה? פשוט למדי. אחד מעובדי המפעל הבכירים, השותפים, או חבר ועד חסון, מרים אבן מפקח מסכן - אמור להחוויר כסיד.
אני מחוויר, כמובן. למה לא? אם ההנהלה של נמל אילת עושה במכנסיים בכל פעם שחבר ועד מרים מכולה (קצת יותר גדול מאבן), שלא לדבר על ממשלה שלמה – מי אני?
זו התרבות שאותה הבאנו מרוסיה של תחילת המאה העשרים, כשהקומוניזם נכנס להריון בבעילת אחוריים והוליד את המנשביקים ואת הבולשביקים (שתי קבוצות רוצחים שלא ניתן להבחין ביניהן) שבתוכן חוללו פלאים יהודים אידיאליסטים פורקי עול מסורת.
התרבות הלניניסטית עדיין עובדת פה למרות הדרישה הציבורית לדמוקרטיה. על היהדות הציבור כבר ויתר ועכשיו תורה של הדמוקרטיה. מישהו בממשלה כבר אמר מה שאומרים כל הוועדים, שכל המחאות של הציבור רק הורסות את הדמוקרטיה ומפריעות לממשלה למשול.
מדינה ציונית הפכה למפעל של אבן וסיד.
מה אתם מבינים? בכל פעם שהציבור מרים את קולו בלחישה, מתריס ומתריע מפני מעשי התועבה של הממשלה ושלוחותיה בעיריות, במועצות ובחברות הממשלתיות, קמים אנשי הציבור הנבחרים ואומרים לנו: "מה אתם, הציבור, מבינים בכלל?"
טוב, נניח שהם אלה, נבחרי הציבור, יודעים ואומרים את האמת. עדיין נשאלת שאלה קלה ותמימה: מתי בערך התחלנו לא להבין, לפני או אחרי שבחרנו בכם לעירייה, לכנסת ולממשלה?
מחאה למכור את הגז או לא למכור?
דבר אחד ברור למדי מניסיון העבר הפורה. אם תסכימו לגמור ולמכור בחוץ אפילו 5% של הגז ולא 50% כפי שדורשות חברות הנובל אנרג'י למיניהן על אנשי התשובה שלהן – זה יהיה סוף דבר.
כי...
כי אתם הרי יודעים שבעוד כמה שנים יתגלה בדרך אגב שכל הגז כבר נמכר בטעות אנוש נורמטיבית, ואנשים בריאים וגדולים כמו אלון חסן, שהיו אמורים לעמוד על המשמר, נרדמו במשמרת כמו המשטרה בדירת הסתרים של עד המדינה. כי זה הטבע האנושי – להירדם במקום שהכסף זורם לכיס האחורי. את החוק הזה חוקק הגשש החיוור ורק עכשיו מובן לנו מדוע הוא היה כל כך חיוור.
דבר אחד פשוט צריך להבין: מדוע הזרמת גז לטובת מדינת ישראל ותושביה אינה מעשירה את הטייקונים? היא בהחלט מעשירה, אבל לא מספיק מהר כמו שהם רוצים. הם היו רוצים להיפטר מכל הגז כבר בשבוע הבא ואילו אנחנו רוצים להשתמש בו עוד שלושים שנה.
והתשובה: לא הטייקונים ולא ממשלת ישראל מאמינים שהמדינה הזאת תחזיק מעמד עוד שלושים שנה...
תרדו מהקניונים לקחתי את הנכדה שלי לקניון הענק והזמנתי עבורה קרטון צ'יפס במקדונלדס. משהו בשיעור "אקסטרה-
ביג" במחיר 15 שקל למנה. אתם חושבים שקיבלתי חבילה מאמריקה שמובילים אותה הביתה במשאית? כמה קילו צ'יפס ניתן לרכוש במחיר הזה? קיבלנו מנה מצ'וקמקת במשקל של כ-100 גרם עם שניים-שלושה מיכלי פלסטיק זעירים של מיונז, מלח וקטשופ. ביג-ביג דיל.
אחר-כך הלכנו לעמדת גלידה שמכרה כדור שלג במחיר 9 שקלים. כיוון שאני משלם עדיין משכנתה על הדירה לא הייתי מסוגל להזמין מנה של שני כדורים ונאלצתי לשחק בכדור אחד. תראי, אמרתי לנכדה, במשחק כדורגל יש 22 שחקנים על המגרש, קהל של כמה אלפים על היציעים וכדור אחד בלבד, קצת פרופורציה. מה זה פרופורציה? שאלה הנכדה הסקרנית. זה מה שקיבלת בקרטון הצ'יפס, הסברתי, והיא הניעה בראשה כמבינה.
אני באמת סבור שרק אנשים כמו אלון חסן מאשדוד יכולים להרשות לעצמם הנאה שלמה בקניון מצוי ונורמטיבי. כמה אנשים כמותו חיים היום במדינה שלו? אולי מיליונים על גבי מיליונים ואני פשוט לא מכיר איש מהם. כנראה שבמשך היום הם מתחבאים בקרטונים מצומצמים כמו זה של מקדונלדס ורק בלילה הם מבקיעים ויוצאים עם המשפחות שלהם לאור הניאון החריף.
ספל קפה-הפוך נורמטיבי מחירו בקניון כ-15 שקל. אני יודע, כי הזמנתי אחד כזה בידיים רוטטות. חצי נשפך עד שהגעתי לפינת העמידה כי כל השולחנות היו תפוסים. התור שנערם לפני קופת ארומה החריד את ההנהלה שפתחה מיד עוד שתי קופות כדי להוריד את הלחץ. אני עדיין בעמידה ממתין לכיסא או לשרפרף פנוי.
אז מה יש לנו פה? עם ישראל שיוצא לחוץ לחוצות, מפגין נגד הממשלה, נגד הכלכלה, נגד המחירים, נגד הטייקונים, נגד ההסתדרות, נגד העירייה ובסוף היום נכנס לקניון כדי להזמין ספל קפה ב-15 שקל וקרואסון (ממש אסון) במחיר נצח ישראל. כשהאנשים האלה הגיעו אל הקופה הם כולם עברו מתחת לסרט הצהוב של סף או רף העוני.
זה עם נורמלי? נו, זה פלא שמחיר השכרה של מטר רבוע בקניון עולה רק 700 שקל לחודש? לפי מחיר כזה הייתם נאלצים לשלם עבור דירת 70 מ"ר שלכם 50 אלף שקל לחודש. אז קדימה.
אמרתי לעצמי, מהיום הזה אני לא נכנס יותר לקניון. נלך לים או לחורשות שבהרים אם אין עשן שריפות בסביבה. קפה הפוך או שחור אביא בתרמוס, ירקות לסלט בקולר מרענן ומלח כמה שפחות.
קראתי בעיתון שיש דרישה עצומה לשפים בתל אביב. חבר'ה בואו איתי ליערות, לחוף הים עם הקפה שלכם והירקות הטריים על הקרח. תנו לטייקונים לחשוב קצת ולהוריד את מחירי השטח שלהם. גם אם יורידו ב-50% עדיין יהיו יקרים מאוד ותאמינו לי, הם לא יאלצו להיפרד מרכבי השטח שלהם. בואו נמתח את קו העוני לאורך כל הקניונים, חנויות המותגים ומסעדות השפים למיניהם.
ואם יש לכם קצת זמן פנוי, אני מציע לסגור לעד את הטלוויזיה על כל ערוצי התשפוכת עם הפרסומות לצ'יפס וקוקה-קולה רעילים. להדיר את הילדים מהתענוג המפוקפק של מותגי המזון, הטוגנים והאופנה. תבינו, האופנה, לא רק המזון הרעיל והמפטם, היא הדבר הכי טיפשי בעולם, הכי לא מוצלח – הרי מחליפים אותה כל כמה חודשים...
רבותיי, נא לשמור על קו אחד יציב, לא מפוקפק, אמיתי ולוחמני - קו העוני.
