אני מכיר את
אריה אבנרי יותר מ-55 שנה, היו שנים שהתראינו כמעט יום-יום והיו שנים שבכלל לא ראינו אחד את השני (כאשר הייתי בחו"ל בלימודים או לאחר מכן בשליחות). אני מכיר אותו כחבר, כעיתונאי תחקירן מהטובים בארץ, ובעיקר כאדם שאש בוערת בעצמותיו כנגד השחיתות בארצנו.
אבנרי הקים את עמותת אמית"י בשנות השמונים. לא יכולתי שלא להצטרף אליו, הוא פרט לפניי ולפני מייסדי העמותה את מוקדי השחיתות ואת נושאיהם, ואמר שעלינו להכריז מלחמה עליהם אחרת נהפוך לרפובליקת בננות.
אולי נטיית חסד יחידה אריה פעל נגד מוקדי השחיתות עוד לפני הקמת עמותת אמית"י, הוא חיבר מספר ספרים בנדון, כי כלי הנשק העיקרי שלו היה מכונת הכתיבה שלו. הוא אפילו הצליח בכך שבית המשפט העליון יקבע פסיקה על שמו. זה קרה כאשר "המנכ"ל של המדינה" - הרב אברהם שפירא - ניסה למנוע ממנו, דרך בית המשפט, לפרסם ספר על מעלליו. בית המשפט העליון לא הסכים עם צוות עורכי הדין הענק של שפירא. המסר היה ברור: אין לחסום את
חופש הביטוי! ושפירא אפילו לא ניסה לתבוע על דיבה.
זו הייתה אולי הפעם היחידה בה בית המשפט העליון נטה חסד ללוחם שחיתות. מאז ועד היום שופטי העליון "לא
אוהבים" (בלשון המעטה) את האזרחים המתערבים בעניינים לא-להם, כגון לוחמה בשחיתות. ולא פעם השיתו על אמית"י, על אומ"ץ, ועל ארגונים דומים אחרים "הוצאות משפט"
גבוהות במיוחד כדי להרתיעם מלפעול דרך בתי המשפט למניעת שחיתות וליישום מינהל תקין (לך תבין את השופטים הללו...).
שינוי ניכר במערכת החוק אמית"י החזיקה מעמד כשבע שנים. במשך הזמן הסתננו לאמית"י אלמנטים שונים שחיבלו בפעולתה מבפנים. אריה אבנרי לא היסס, נטש את אמית"י והקים את אומ"ץ עם חבורה מחודשת הפועלת ללא הרף במספר שטחים ובלא מעט הצלחות. אבנרי קיבל מנשיא המדינה את אות המתנדב ואפילו גורמים דומים בחו"ל העלו על נס את מאבקו בשחיתות.
לאחרונה אריה אבנרי ואנשי אומ"ץ רואים עדנה לפעילותם, בייחוד במשפטים נגד
אהוד אולמרט וטייקוני השוחד, במתקפה של המשטרה והפרקליטות על המגזר המוניציפלי - שעבור חלק מראשיו זהו שדה פעולה לצבור כוח ועושר שלא כחוק - וגם מזהים סוף-סוף את כניסת הפרקליטות לחשיפת השחיתות במגזר החרדי. משהו אכן השתנה בקרב המערכת החוקית במדינה במאבק בשחיתות ובפגיעות במינהל התקין, וזה צריך לשמח את כולנו.
אריה אבנרי יכול עכשיו לחייך, בעוד שאומ"ץ מקבלת רוח גבית שהיא כה זקוקה לה בפעילויותיה הברוכות.
