רבים מהחולפים בכביש החוף ליד הרצליה מול האזור הנקרא בפי ותיקי העיר אזור ג' הבאסה (הביצה) לא רחוק מרחוב המסילה פינת רחוב המנהרה, קרוב לוודאי אינם יודעים כי ממש בצמוד לכביש החוף, כ-900 מטרים צפונית למחלף הסירה, נמצאת מתחת לגבעות הכורכר מנהרה שנחפרה בתקופה הביזנטית. ספק אם גם תושבים רבים הגרים בשכנות למנהרה יודעים בכלל על קיומה.
המנהרה כיום היא באורך של כ-130 מטרים. בשל התמוטטויות או הרס של חלק ממנה בעשורים האחרונים פחת אורכה. בספרים מצוין כי אורכה הוא כ-190 מטרים. גובהה של המנהרה הוא קרוב ל-2 מטר, אם כי יש מקומות לאורך המנהרה בהם הגובה נמוך יותר. את פתחה המערבי של המנהרה ניתן לראות בבירור בצד המזרחי של כביש החוף. ליד המנהרה שוכן רחוב המנהרה הקרוי כך כמובן על שם המנהרה הביזנטית שלידו.
בתחילת החודש (6.6.13) ערכו חברי עמותת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל סיור באזור המנהרה וכן באתרים היסטוריים נוספים בהרצליה, במטרה לעמוד מקרוב אחר מצבם. המצב שהתגלה להם בסיורם באזור המנהרה הוא עגום למדי: המנהרה נסתמה מחול ואדמת סחף וכן כתוצאה מלכלוך וגרוטאות שנשאבו-נסחפו לתוכה. חלק מקירותיה אף התמוטט, והיא הפכה למושבה גדולה של עטלפים. על אף היותה אתר ארכיאולוגי והיסטורי בעל חשיבות, הוזנחה המנהרה במשך שנים רבות על-ידי הרשויות הנוגעות בדבר, וגם עבודות עפר שונות להנחת תשתית ביוב שנערכו במהלך השנים בסביבה לא "הוסיפו לה בריאות".
ההיסטוריה של המנהרה את הסיור הדריך הסופר וחוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל, ד"ר מרדכי נאור. שהגדיר את המצב במנהרה "כמקום מבוזבז ביותר", שכן הוא יכול לשמש אטרקציה תיירותית חשובה ומושכת. לדבריו, המנהרה נחפרה בתקופה הביזנטית לפני כ-1,600 שנה במטרה לנקז את מי הביצה מאזור הבאסה (הביצה) בהרצליה לכיוון הים.
בשנות ה-30 המוקדמות שימשה המנהרה אתר מטווחים ואימונים של ארגון ההגנה. רעייתו של מרדכי נאור, הפזמונאית והסופרת לאה נאור, ילידת הרצליה שהתלוותה לסיור, סיפרה בערגה כיצד בהיותה נערה בתנועת הנוער טיילו ושיחקו היא וחבריה באזור המנהרה ואף היו שנכנסו ושהו בתוכה. כמה מוותיקי הרצליה שהצטרפו לסיור ידעו לספר גם הם, כי המנהרה היוותה בשנות טרום הקמת המדינה וגם לאחריה מקום מפגש וטיולים לילדי האזור ונושאים איתם זיכרונות אישיים רבים מהאזור.
דני גדלין, פעיל שימור אתרים בהרצליה ומדריך במוזיאון לתולדות הרצליה, יודע לספר כי בשנות ה-50 בהיותו ילד נהג לעבור את המנהרה לאורכה. לדבריו, החברה לפיתוח הרצליה ערכה לפני שנתיים סקר מיפוי במנהרה לבדיקת מצבה. המצב כיום, אומר גדלין, שניתן להיכנס למנהרה דרך הפתח המערבי שלה למספר מטרים, אולם יותר מכך לא ניתן להיכנס כי יש צמחייה סמיכה וחול וסחף עפר ומושבת עטלפים לא קטנה.
בגלל העטלפים הרבים לאחר הסיור במנהרה ובאתרים היסטוריים נוספים שונים בעיר, נערך במוזיאון לתולדות הרצליה "בית הראשונים" מפגש בין חברי המועצה לשימור אתרים, ובראשם תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור, לבין ראש עיריית הרצליה, עו"ד יהונתן יסעור. הנוכחים שמעו הרצאה של ד"ר מרדכי נאור בליווי סרט על תולדות הרצליה והתפתחותה. במהלך המפגש שאל ד"ר נאור את ראש העיר מה בעניין המנהרה. ראש העיר השיב כי העטלפים הרבים שהשתכנו במנהרה לא מאפשרים לו לשקם את המנהרה, שכן החוק אוסר לפגוע בעטלפים, עם זאת אמר יסעור, כי ייתכן שיש מקום לפתוח את המנהרה לאורך מספר מטרים קטן כדי לאפשר לתיירים ולמבקרים להכיר את המנהרה ועברה.
בהתייחסו למצב שימור אתרי מורשת בעיר, אמר ראש עיריית הרצליה, כי נושא שימור אתרים בהרצליה הוא בעייתי ולא פשוט, שכן העירייה חשופה לתביעות פיצויים בסדר גודל ענק של מיליוני שקלים מצד בעלי מבנים שיוכרזו כמבנים לשימור שהוא לא יודע אם העירייה תוכל לעמוד בהם.
מנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור, תמר טוכלר, הגיבה לדברים ואמרה כי עניין התביעות של בעלי מבנים לשימור היא הפחדה מוגזמת וכי ניתן להסתדר עם העניין. את מצב שימור אתרי מורשת בהרצליה הגדירה כ"רחוק מלהשביע רצון".
פעיל השימור דני גדלין סיפר לנוכחים כי לא מכבר נהרסו שני בתים ברחוב בני בנימין בהרצליה, שתוכננו להיות מוכרזים לשימור. "הלב כואב לראות את הדברים הללו", אמר גדלין. בתגובה לדבריו אמרה טוכלר כי "למועצה לשימור אתרי מורשת יש מספר עובדים קטן ולכן אינה יכולה תמיד למנוע דברים מסוג זה. ולכן יש חשיבות רבה למודעות ולמעורבות וערנות הציבור ולדיווח בזמן אמת על פגיעה באתרי שימור או במבנים בעלי ערך היסטורי או אדריכלי הראויים לשימור".
