מערכת הבחירות המכוערת לרבנות הראשית בישראל מעוררת שאט נפש בלשון המעטה. עסקנים פוליטיים בוחשים בקלחת ברגל גסה במטרה לבחור שני אנשים דתיים לתפקידים שהשלכותיהם נוגעות בעיקר לציבור החילוני.
עסקנים רבניים מטיחים בוץ זה בזה ומוציאים שם רע לתפקידים הרמים. הציבור בישראל הולך ומטשטש את ההבדלים הבין-עדתיים, ואין לו עניין להמשיך בכפל המשרות ובגובה העלויות הכרוכות בתפקידים אלה.
זו ההזדמנות להשתחרר מן הקיבעון בן עשרות שנים. כמו בצה"ל, כך גם במדינה כולה ובכל ערי ישראל, מספיק רב ראשי אחד, ובלבד שיהיה ראוי לתפקידו. אין כל הצדקה להמשיך בפיצול שאבד עליו הכלח ובבזבוז הכרוך בכפילות המיותרת והמזיקה.
מה שנדרש מרב ראשי הוא מתינות דתית, גישה ציונית וגמישות בתחום הגיור. מועמד העונה על דרישות אלה, עשוי להיבחר לתפקיד רב ראשי לישראל ורב של עיר זו או אחרת, ללא קשר להשתייכותו העדתית, שאינה שייכת למגוון הכישורים הדרושים לנושא המשרה הנכבדה.
הבחירות הקרובות לרבנות הראשית, הן אתגר מנהיגותי וערכי ל
נפתלי בנט. העניין נוגע גם ובעיקר לציבור החילוני, ואיננו עניין "פנימי" בין עסקני הציבור הדתי. די לנו ברב ראשי אחד, ציוני.
