מי שסבר כי כניסתו של מזכירהּ החדש של הממשלה, אביחי מנדלבליט, תרחיק משולחן הממשלה נורמות ישנות ומכוערות של הסתרה ומחטפים התבדה. גם בתקופתו אין שיפור בכל הקשור לדיוני הממשלה. לא שמישהו ציפה ממנו שינגיש את הפרוטוקולים החסויים, אבל לכל הפחות עליו היה להשקיף את סדר היום והחלטות הממשלה כמקובל במדינה מתוקנת, במקום להניח לדברים להתנהל מתחת לשולחן תוך העלמה מכוונת מקהל לקוחותיה האזרחים של הממשלה. ביום ראשון האחרון פורסם סדר היום של ישיבת הממשלה לעיון הציבור תוך כדי הישיבה, ולא בפעם הראשונה. פנייתי למתן הסבר לתופעה נענתה בשתיקה רועמת, ולא בכדי. בדרך כלל מתפרסם סדר היום בסוף השבוע, בדרך כלל לפני כניסת שבת, ולעיתים נדירות גם בימי חמישי בערב. זאת בניגוד לסדר היום של ישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה, למשל, שכבר באמצע השבוע מפרסמת את סדר יומה. ועדות שרים אחרות אינן מפרסמות את סדר-יומן, ולעיתים גם לא את ההחלטות שהתקבלו בהן כמו גם את המסמכים הלא-מסווגים אליהם נחשפו השרים. ההתנהלות הפסולה הזו עניינה אחד: למנוע ביקורת עניינית על עבודת הממשלה. פרסום הדברים באיחור נעשה בשעות בהן כל העיתונים סגורים ומערכות החדשות בכל אתרי האינטרנט עובדות במתכונת שבת מצומצמת. התנהלות שכזו מאפיינת משטרים שדמוקרטיה היא לצנינים בעיניהם והעיתונות המקצועית, במקום להיות עבורם פלס ואבן-דרך, נתפשת אצלם כמכשול אותו יש להסיר. התירוץ המרכזי של משרד ראש הממשלה לאי-פרסום סדר היום, הוא שהוא נקבע ברגע האחרון. גם אם נניח שיש בכך אמת, זו עדיין אינה סיבה לפרסום סדר-יום מבעוד מועד. בכל הגופים והחברות עושים זאת, תוך ציון שסדר היום נתון לשינויים. חוץ מזה, איש לא חייב אותך להעלות את כל ההצעות להחלטה כמקשה אחת, וברגע שיש הצעה להחלטה העתידה לידון בישיבת הממשלה הקרובה - היא אמורה להופיע ללא דיחוי באתר הממשלה, כדי לאפשר דיון ציבורי, שמה לעשות - אולי יביא בעקבותיו שינויים שייטיבו עם האינטרסים של הציבור. הממשלה היא שלנו ולא אנחנו שלה, אך המסדרונות השלטון כנראה טרם הפנימו זאת. חוצפה נוספת היא כל מיני הצעות להחלטה שעולות בישיבת הממשלה ואינן מועלות מראש לאתר הממשלה. גם בסיכום שמוציא מזכיר הממשלה אין להן זכר. שומעים עליהן במקרה כאשר הן מתפרסמות בנוסחן הסופי באתר הממשלה בערך שבועיים-שלושה אחרי הישיבה. לפעמים כדי להסוות החלטות שמרעות עם הציבור, הן כתובות בקודים חסרי משמעות שרק מי שיתעמק בהם ימצא את התורפה, כגון: החלטה לבטל את סעיף 3.ג (9) בהחלטה 9856 משנת 1999. עכשיו לך תחפש. בניגוד לשקיפות הראויה לשבח בעבודתה של הכנסת, הצעות להחלטה המוגשות לממשלה חסרות פרטים. הן אינן כוללות את מלוא המסמכים הלא-מסווגים אליהם נחשפים השרים, ובהם: חוות דעת משפטיות מלאות, דוחות וניירות עמדה של ועדות בינמשרדיות וצוותים מקצועיים, או הסכמי ניגוד עניינים וקורות חיים כאשר באים לאשר מינויי בכירים בשירות הציבורי. אותו כנ"ל גם לישיבות ועדות השרים השונות, שבקושי מנדבות בדיל מידע על פעילותן, כמו גם על מועדי ההתכנסות שלהן, שלא לדבר על הנושאים הנידונים בהן. המידע המקצועי הרב שנצבר הושג באמצעות כספי המיסים שלי ושלך, ולא נועד רק כדי לשרת אידיאולוגיה של שר זה או אחר. אין שום סיבה שלא ניחשף אליו, לטוב ולמוטב. אשר על כן, על מזכירות הממשלה והעומד בראשה להתעשת ולהתחיל לעבוד בשקיפות מול הציבור ששלח את נבחריו לממשלה ולא להסתיר ממנו מידע.