לאט אך בבירור נפרשת לפנינו התקופה החדשה, זו שאחרי הבחירות האחרונות. ממשלת נתניהו-לפיד-בנט אופפת אותנו בחוסר ביטחון מדכדך, ככל שתוצאות הכלכלה החדשה מרוקנות את צרורנו המצומק. אלה המרימים כוסית עראק לחגוג את הקיץ בכל הדרו, חשים בטעם המר של כל לגימה, וכולנו חשים את הטעם המר בחשבונות שכבר שילמנו ובעגלה החצי ריקה עמה יצאנו מהסופרמרקט בכיס מרוקן, כאילו קנינו ערימות קוויאר, מרק צבים ובקבוקי נקטר אלים מהאולימפוס. קנינו שום דבר בשביל המון כסף.
שר האוצר החדש, הטוען לכס ראש הממשלה הבא, הוא האכזבה הנוכחת עמנו מדי יום: במקום צעיר חדשני, רגיש, ידען, נחוש ומעורר תקווה לעתיד, קיבלנו צעיר לא בקיא, לא מתמודד, פזיז, אצה לו הדרך לתפקיד הרם הבא והוא לא מוכן לשמוע ביקורת, כי הוא יודע הכל יותר טוב. ממש פוליטיקאי לכל דבר ועניין. כגודל התקווה כן גובהה של האכזבה וכן, אין לנו סבלנות "לחכות שנתיים" שהמצב ישתפר. למה? כי אנחנו לא מאמינים בניסים למרות שאנחנו עם-התנ"ך.
קדנציה שלישית וביבי, האיש בעל הקדנציה השלישית (עובדה מרשימה בעיקר לכותבי ההיסטוריה), מיהר להביע רגשי שמחה כאשר נבחר. ראש הממשלה לא התעכב על קטנות כמו הפסד של עשרה מנדטים בבחירות למפלגתו, אלא הדגיש כי "העם בחר בי לקדנציה שלישית". האושר לא האריך לשכון בקריירה שלו, כי השבוע מתברר שהמפלגה שלו כבר לא רואה בו מנהיג עתידי. יש לליכוד החדש כמה ענקים בעיני עצמם שנושאים עיניהם לכס המנהיגים העתידיים.
הבלופים נחשפו אחרי הטפטוף הקבוע שזכינו לו משטייניץ-נתניהו במשך ארבע השנים שחלפו על הכלכלה ה"נהדרת" של ישראל, אחרי שרוב הבלופים נחשפו, נשארנו מדינה מבולבלת ונבוכה. צרורנו נקוב, אכלנו הרבה שקרים, אוצרות העם בישראל שייכים לטייקונים, המיסים שייכים למעמד הביניים והקדנציה השלישית שוב נראית כמו בלון נפוח, כמו זו שלפניה וזו שקדמה לה.
24.2% מתחת לקו כדאי לקרוא את מה שאומר פרופ'
ירון זליכה (בראיון למוסף הארץ, שבת, 28 ביוני 2013) על נתניהו ועל לפיד. על אגדות האחים גרים של הממשלה הקודמת והנוכחית, ובכלל על כלכלה ישראלית. פרופ' זליכה היה בגיל 26 החשב הכללי באוצר. לאחרונה, בגיל 43, התבקש (וסירב) על-ידי ביבי נתניהו לקבל על עצמו את משרת נגיד בנק ישראל.
זליכה, פרופ' לחשבונאות במכללה האקדמית אונו, בחר בקריירה אקדמית ולא פנה כדרכם של פקידי אוצר בכירים לשוק הפרטי להיות יועץ של חברה כלכלית במשק הישראלי. גם אם יש חכמים בעיני עצמם שיבטלו במחי יד את דעותיו המעניינות של זליכה, הסכיתו אתם לדבריו וקראו:
"הממשלה עושה שימוש מרושע ומגמתי במיוחד במדדים שהציבור לא מבין מה הם מודדים: מדד האבטלה ושיעור הצמיחה. הממשלה ושר האוצר הקודם והנוכחי אומרים ששיעור האבטלה הוא מהנמוכים במערב... אבל שיעור המובטלים לטווח ארוך הוא הגבוה במערב!"
בעניין הצמיחה: "מחולל העוני המרכזי בעולם הוא המדיניות הכלכלית והיא מסבירה 90 אחוז מפערי הצמיחה והעוני במדינות דמוקרטיות שונות. בישראל, 24.2 אחוז מהאוכלוסיה נמצאת מתחת לקו העוני".
על נתניהו: "אם יש משהו שאני כועס על נתניהו זה שהניח למחירי הדיור לעלות בשמונים אחוז. צריך להעלות את הריבית כדי שהמחירים לא יעלו... ראש הממשלה ידע וידע מה המחיר!"
על לפיד: "לפיד הודיע שהוא ילך עם נתניהו וגם הימנים הצביעו ללפיד... חלקים גדולים של הציבור הולכים לשלם מחיר יקר על הבחירה המטופשת הזו בבחירות האחרונות... כל עוד הציבור לא מעניש את מי שנכשל כלכלית, הפוליטיקאים ימשיכו להיכשל כלכלית. למה להם להסתבך עם הטייקונים, כשהם רואים בבירור שלציבור אין באמת עניין בזה כשהוא מצביע בבחירות?"
עוד על לפיד: "
יאיר לפיד הוא היו"ר הלא מוכרז של האליטות במדינה וכשאני אומר אליטות אני לא מתכוון לאנשים עשירים או חכמים ובטח לא לאנשים טובים. הכוונה לאוליגופולים, היינו הפקידות הבכירה בעבר, בהווה ובעתיד. אותן אליטות הרוכבות על בעלי ההון נהנות מהם לא כתוצאה של יוזמות או עסקים או תחרותיות אלא מניצול של אזלת יד של הממשלה ומהטבות ללא הכר בתחום המיסוי, הריבית, ההגבלים הענקיים וכדומה... אני חושב שהציבור הבין את המחיר של הבחירה בלפיד אז, אם יבחרו בו שוב, לפחות יעשו זאת מידיעה ולא ינהו שוב אחרי איזה פוסטר".
ועוד דעה ולסיום - דעה נוספת לסיכום הביניים של התקופה הנוכחית מפי
גיא רולניק, עורך דה-מארקר בעניין השימוש של נתניהו במילה פופוליזם וההתקפה שהקיף את אנשי המחאה ואת כל הבלתי מרוצים בישראל: "תגובתו של נתניהו למעורבות הגדולה של הציבור בסוגיות כלכליות 'פופוליזם' אינה מפתיעה. נתניהו נמצא בעמדות בכירות יותר מ-20 שנה וקיים סיכוי קלוש שהוא מבין את השינויים התת-קרקעיים שמתרחשים היום בחברה הישראלית ובעולם בכלל.
"נתניהו היה במשך שנים ארוכות, אחת הדמויות הבודדות סביב שולחן הממשלה שהתמצאה בכלכלה ובמספרים. אם היה פוגש היום חלק מהאנשים שהצטרפו בשנים האחרונות לדיון הציבורי בתחומי כלכלה היה מגלה שחלקם מעורים וערניים יותר לסוגיות כלכליות מאשר רוב חבריו לשולחן הממשלה".
