במגילת העצמאות נכתב: "לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
מדינה יהודית - לפיכך התכנסנו. בזמן הקמת המדינה, עדיין התרגשו הכל מהחידוש, מהרעיון. הרבנים התייצבו לכתוב הכתובה וכך נוצרו כמה חוקי יסוד המייצגים את פניה הצעירות והמבטיחות של המדינה. חוקים המגנים ומסייעים לשומרי מצוות ושומרים על צביונה היהודי של המדינה.
ושנים רבות נראה היה שהדת והמדינה מסתדרות להן בנחת עם מעט קיטורים והאשמות והינה בעת האחרונה כנשחטות הרבה פרות לעיני כל, נשחטת אט אט גם פרת האיחוד מדינה והלכה. מכות חדשות בכל יום והציבור אוחז בראשו וכואב.
והינה מצאתי מסה חשובה ומעניינת בנושא. המסה של הגאון רבי אברהם ויינפלד זצ"ל: "הזיווג המשונה: דת ומדינה". המסה נכתבה בשנת תשמ"ה (1984) והופיעה במלואה ב"קולמוס" מספר 6. ומפתיע כמה היא מתאימה ואקטואלית לימינו: ובאופן מפתיע הוא מוצא שלו התנתקו החרדים מן הפוליטיקה הישראלית היו משיגים יותר.
האמנם?
זוהי מסה ארוכה ומעניינת. אביא קטעים קצרים ממנה:
שמירת שבת: האמת היא ששבת כיום מנוחה זה מתבקש מעצם היות העם הזה עם יהודי. בלי קשר לעניין הדתי. כל אומה צריכה יום מנוחה. ומה מתאים לנו יותר מיום שבת? שהרי זהו הבסיס לאמונה היהודית - שמירת השבת.
אוטובוסים בשבת: אבל הרב אברהם ויינפלד מתייחס לאיסור תחבורה ציבורית בשבת וטוען, שאולי מוטב אוטובוס אחד להרבה אנשים ולא הרבה מכוניות בכבישים.
"האם באמת מרמים אנחנו את עצמנו כל-כך וחושבים שעל-ידי הפסקת התחבורה אנחנו מונעים חילולי שבת מהאוכלוסיה המחללת את השבת, הלא ההיפך הוא הנכון! השבתת האוטובוסים גורמת לריבוי חילול שבת על-ידי מכוניות פרטית ומוניות בכל ערי ארץ ישראל רח"ל וכל הכבישים מלאים אנשים נשים וטף הבאים ושוהים על-ידי חילול שבת. פחות חילולי שבת יש אם 100 אנשים נוסעים על אוטובוס אחד מ-100 אנשים הנוסעים ברכב פרטי".
הרבנות הראשית:"וביותר מזיק לדת משה וישראל הרצון הזה לקיים בכל כוח ותוקף את השידוך המוזר הזה בין הדת למדינה ולכוף את החופשים דינים או סמלים דתיים על-ידי חקיקה דתית, משום שזה מכריח את הרבנות להסכים לפשרות נוראות ולזייף את התורה וחוקותיה בכדי לעשות את רצון השליטים, שהרי בכל עת הם מניפים את השוט על ראש הרבנים ומזהירים ואומרים, אם תהיו "ילדים טובים" וצייתנים להתאים את הדת לצרכי המדינה וכדומה אז טוב, ואם לאו, נבטל את חוק גו"ק, והרבנים חושבים שחוק זה הוא הדבר הגדול ביותר ובלעדיו תהיה ח"ו כל התורה הקדושה בסכנה, לכן משתדלים הם בכל כוחם וגם למעלה מכוחם לעשות את רצון אדוניהם נותני לחמם".
להועיל יותר בקירוב רחוקים: "אין הכוונה כאן לנעול דלתי התשובה מפני הדופקים בה, אלא להפך לפתוח דליה גם לאלה הרחוקים ממנה לעת עתה, להושיט יד לכל התועים, ולחזק לרפאות ולחבוש את כל אחינו בנ"י, כ רוב רובן של המון בית ישראל הם בגדר תינוקות שנישבו בגלל החינוך הגרוע שקיבלו, ורק קומץ קטן של מסיתים ומדיחים מקוממים אותם נגד הדת ונושאי דגלה ומרעילים את נשמותיהם בשנאת אחים".
חופש הדת: "המפלגות הגדולות יתחרו על הקול הדתי ביום הבחירות, וכל אחת תשתדל לחוקק חוקים להגנת האינטרסים שלנו. כי כל תביעותינו יצטמצמו רק להגנת עצמנו. "חופש הדת" יהיה סיסמא שלנו ולא של מתנגדנו".
לא צריך מפלגות דתיות: "על-פי המצב הנוכחי ידיהם כבולות, כי הדרישות של המפלגות הדתיות נדחות בשצף קצף על-ידי המפלגות החופשיות, הצועקים בקול גדול "כפיה דתית עליך ישראל" וגם יש לחצים שונים מהריפורמים וקונסרבטיבים מחו"ל, כידוע". אין צורך במפלגות דתיות לדעתו. ובמצב זה "הלא בודאי ירוצו כולם ויאחזו בכנף כל דתי לקבל את "קולו" ביום הבחירות".
היהדות מושפלת: "כל הדברים הנזכרים לעיל מעמידים את היהדות השומרת תורה ומצוות במצב של שפלות וגיחוך, מכופפת את קומתה וכובלת את ידיה, ומונעת בעדה לעשות למען ה' ותורתו, כמו שהתבטא גדול אחד מדור שעבר באמרו: "למה זה החופשים מצליחים יותר במלחמתם נגד התורה מאיתנו?
התשובה לזה: הם לוחמים בעד השקר באמת, ואילו אנחנו לוחמים בעד האמת באמצעי שקר".
"רק תורת אמת סגולתה לחדור לתוך תוכיות לבבות ישראל, אבל השקר דוחה ומרחיק, וההסכמים והקנוניות שבין המפלגות, וההתפשרות בגופי תורה, נותנות לדת תדמי כאלו היא כלי משחק בין הרבנים והעסקנים רח"ל, ובמצב כזה איך נקווה להשפיע על המון בית ישראל להטעימם מעץ החיים, ולקרבם לאבינו שבשמים"?
אין ספק שזוהי שאלה גדולה. החיבור המוזר הזה בין דת ומדינה. במיוחד בימינו כשרבו הזרמים הזרים והדת מתכסה מתחפושות רבות וצריך זהירות ושמירה מתמיד.
לסיכום: אני מוצאת שהמסה מעניינת וחשובה מאוד. היא מעלה הרבה נקודות למחשבה. אם כי בעניין אוסיף משהו בעניין השנאה לכאורה - אני לא פגשתי בה, בשנאה הזאת. אולי חרדים הספונים בד' אמו מושפעים מן התקשורת וסבורים שיש בכל מקום שנאה כלפיהם.
אבל זה לא נכון. תמיד בודדים מסויימים הם העושים המון רעש ומלבים שנאה מיותרת וחבל. כמעט כל דתי המהלך בסביבה חילונית זכה מדי פעם להיות "רב" ומייעץ לשכן, למכר חילוני. וזה בהחלט מחמם לב ומלמד על הכוח האמיתי של היהדות.
ויש בה המון כוח.
