הפשיעה הגואה: הנוער האובד והמגזר הערבי

שיעור הפשיעה בישראל מרקיע שחקים. התופעה בולטת במיוחד בשני תחומים: פשיעת נוער ופשיעה במגזר הערבי. בשניהם היא נוסקת לשחקים. לא מהיום - מזה עשור לפחות. הממשלה, בשל עיסוקים כבדי משקל אחרים, איננה מגבשת תוכנית יסודית ומעמיקה, לטיפול בבעיה שהולכת ומחמירה. מכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות, עולה כי בעשור האחרון, שניתן להגדירו כעשור השחור בתולדות פשיעת הנוער במדינת ישראל, זינק מספר התיקים שנפתחו לקטינים בגין קטטות אלימות (כולל קטטות סכינים) ב - 135%. עליה מיוחדת נצפתה בכל הקשור לפשעי אינוס והפעלת כוח בתחומים שבינו לבינה. בנושאי אינוס ובעילה העלייה היא ב-28.8%, אינוס בכוח - 38.3%, וגם בתחום נוסף - גידול והפקת סמים, העלייה היא - 285.7%... יש היום בני נוער ההולכים לבית הספר כשסכין באמתחתם. לשאלות המחנכים מדוע הם נושאים סכין עמם, נענים השואלים בתשובה מטרידה לא פחות: "הוא רב אתי בהפסקות כל הזמן. עכשיו הוא התחיל להביא סכין אתו לבית הספר. אז מה אני יעשה? גם אני מביא סכין"... הסטטיסטיקה לשנים 2011 - 2012 קשה יותר. רק בשנה האחרונה נפתחו יותר מ-34 אלף תיקים נגד קטינים. אי-אפשר שלא להזכיר את העובדה כי למצב זה תרמו גורמים שונים ומרובים שפעלו לניתוץ מסגרות של סדר ומשמעת. גולת הכותרת היא החקיקה ה"ליברלית", כמו חוק זכויות התלמיד. חוק זה נחקק בשנת 2000 כאשר המגמה האמורה כבר הייתה בעצומה. את המחוקקים, המנופפים תמיד בדגל ה"ליברליזם", הדבר לא הרתיע. נראה בעליל שהם אכן זרעו רוח ועכשיו הם קוצרים סופה... כמאמר הקלישאה הידועה. לפני כשנתיים ניסתה חברת הכנסת עינת וילף לבטל חקיקה זו, אולם כוונה זו לא יצאה אל הפועל, בשל מחאותיהם הנמרצות של ארגונים שונים. המחוקקים אף התפארו בכך שזה החוק הליברלי ביותר והיחידי מסוגו בעולם. אלא שמרוב דאגה לזכויות התלמיד נשכחו זכויות המורה ונשכחו זכויות ההורים. מי יכול להגיד לנו היום מהן זכויות המורה, או שמא אין לו כאלה? ועכשיו... אנו עומדים בפני שוקת שבורה.

פשיעה גוברת במגזר הערבי

טרם יבשה הדיו על הנושא דלעיל, ופרצה למרחב התקשורתי שלנו ידיעה חדשה. הפעם, שלא כבנושא הקודם, מדובר ברמות הפשיעה הגואות במגזר הערבי. שיעורי הפשיעה במגזר הזה מדאיגים ביותר, כבר שנים רבות. מנתונים של המשרד לביטחון פנים עולה כי בשנת 2011 היו ערבים מעורבים ב-67% ממעשי הרצח וב-70% מניסיונות הרצח. כדי לנסות להילחם בפשיעה, הציג לפני מספר ימים, השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', תוכנית רב שנתית לשיפור הביטחון האישי והקהילתי במגזר הערבי. העיתונות הכתובה והאלקטרונית (זולת ynet), התעלמה ומתעלמת בעקביות מנושא זה. לכן התוכנית שהגיש אהרונוביץ, היא בגדר חידוש, אולם קיים ספק רב אם היא אכן עונה על הבעיה בכללותה. בשלב זה נראה כי היא בעיקרה קוסמטית. על פיה יוקמו יחידות שיטור מיוחדות, יתוגברו מערכי השיטור הקהילתי ותינתן עדיפות למגזר הערבי בפרויקטים מיוחדים - כדי להילחם בנתוני הפשיעה המדאיגים גם תוכנית "רזה" זו עדיין לא תוקצבה על-ידי הממשלה. הבעיה היא שהסוגיה הזו גדולה בכמה מידות על משטרת ישראל על-פי ממדיה הנוכחיים. לתוצאות חמורות במיוחד גורמת העובדה שהאש הזו לוחכת כבר שנים את שולי גלימתה של ההתיישבות היהודית (זו יותר חשובה לנו מגלימתו של נסראללה!), בחבלי הספר השונים. התופעה הזו מאיימת איום של ממש גם על הישובים שלנו שליד המרכז (כן, גם השרון נכלל במרחב הזה וכבר היה למשיסה), אין שום סיכוי שהמשטרה תצליח להתמודד עם המציאות הזו. אם להוסיף נתון המבליט ביתר שאת את חומרת הבעיה ואת העלייה היחסית הגדולה של רמות הפשיעה בשני המגזרים האמורים, נציין כי בעבירות של אלימות, עבירות רכוש ועבירות רכב, של האוכלוסיה ה"רגילה", הכללית, קיימת מגמת ירידה כפי שנרשמה ב-4 השנים האחרונות. ירידה זו ברמת הפשיעה בקרב האוכלוסיה הכללית, משפרת את הסטטיסטיקה. למראית עיין. אולם כאשר בוחנים את המתרחש בקרב שתי האוכלוסיות האמורות, הנתונים מבהילים ממש. על-פי נתוני המשטרה שיעור הפשיעה המדווחת בישראל בעבירות אלימות זהה לזה שבשוויץ. עובדה זו מדגישה שוב וביתר שאת את שיעור הפשיעה היחסי הגבוה מאד והחריג של שתי האוכלוסיות הנזכרות. נתון נוסף שאיננו נזכר בתוכנית שהגיש אהרונוביץ, הוא השיעור העצום של חריגות בניה ושל בניה בלתי חוקית, שהיום היא במעמד של עבירה פלילית, באוכלוסיה הערבית בכלל ובמגזר הבדואי בפרט. מדובר בעשרות אלפי עבירות כאלה. אותן משום מה, אין סופרים. התמונה העגומה הזאת מחייבת הקמת צוות בין משרדי מיוחד. על צוות זה לדון ולגבש תוכנית מתאימה למלחמה בפשיעה הגוברת בשני המגזרים האמורים.