ארצות הברית ניצבת בפני מבוכה אסטרטגית אל מול האתגרים שעולים מהמשך המלחמה בסוריה, אשר החלה כהתקוממות פנימית נגד שלטון
בשאר אסד, הפכה למלחמת אזרחים עדתית והתפתחה לסכסוך אזורי בין סונים לשיעים. בארצות הברית המצב מתואר 'בשפה רכה' כמשבר
הומניטרי חמור ביותר, מעל 100,000 הרוגים רובם אזרחים לא מעורבים, יותר מ-2 מיליון פליטים וכ-2.5 מיליון אזרחים שנאלצו להינתק ממקום מושבם.
לארצות הברית ולשותפיה במערב כלים ומנופים מוגבלים כדי להשפיע על המתרחש בסוריה, ללא הפעלת כוח צבאי. אולם, ארצות הברית ואירופה אינן מעוניינות בהתערבות צבאית נוספת באזור, לאחר הניסיון בעירק ובאפגניסטן. בנוסף, המערכת הבינלאומית משותקת ואינה מסוגלת לקבל החלטות, בשל ווטו הצפוי במועצת הביטחון מצד רוסיה וסין. הערכת המצב האמריקנית להתערבות צבאית, המבוססת על הפעלת כוח אווירי בלבד, גורסת סבירות גבוהה לאובדן שליטה באירועים, הידרדרות עד לכדי שליחת כוחות קרקעיים לסוריה ומכך וושינגטון חוששת ביותר. לכאורה, ניתן לדחות את ההחלטה הקשה להתערבות צבאית תחת הגישה, כי מתקיימת שחיקה הדדית של הגורמים הקיצוניים הנלחמים זה בזה בסוריה, אירן וחיזבאללה מול גורמי ג'יהאד סונים-סאלפיסטים (דוגמת ג'בהת אל-נוסרה, שלוחת אל-קאעדה), ללא יכולת הכרעה ביניהם.
הבעיה מולה ניצב הנשיא אובמה, שמנסה להתרחק מבעיות המזרח התיכון או לכל היותר ל-'הוביל מאחור', היא, שאינו יכול לעמוד מנגד אל מול רצח אזרחים, התפתחות עימות שיעי - סוני אזורי ומצב בו הגורמים הקיצוניים מתחזקים ורוכבים על גל של דימוי ניצחון. ככל שנמשכת הלחימה לא מסתמן שחקן דומיננטי וראוי (בעיני ארצות הברית) שיוביל את המאבק וישלוט בסוריה בהמשך וישמור על אחדותה ויציבותה. לפיכך, התרחיש היותר סביר הוא של כאוס, חיזוק מגמת ההתפרקות העדתית, עם זיקות והשלכות שליליות למדינות השכנות לסוריה. אלו מהווים גורם נוסף למבוכה בוושינגטון ובבירות האירופיות ולהחלטה להימנע ממהלכים שיפנו כלפיהן אצבע מאשימה ואחריות לכאוס 'ביום שאחרי'.
אוזלת היד של ארצות הברית בלטה בעיקר לאחר שהנשיא אובמה בחר שלא להגיב על חציית הקו האדום שהתווה לשימוש בנשק כימי על-ידי שלטון בשאר אסד. גם ההחלטה לאמן ולצייד קבוצות אופוזיציה סורית בטילי נ"ט וטילי כתף נגד מטוסים, התקבלה לאחר התלבטויות רבות ואינה מספיקה כדי לשנות את מאזן הכוחות בתוך סוריה. להזרמת הנשק דווקא השלכות שליליות של הארכת המאבק, הסלמתו ועצימותו, חיזוק מגמות פיצול בין כוחות האופוזיציה, וזליגת נשק מתקדם לידי ג'יהאדיסטים קיצוניים. כל אלו יגרמו לכאוס והעדר יציבות, גם אם משטר אסד ייפול.
לאור כל זאת, ניכר, כי אין אסטרטגיה אמריקנית מגובשת להביא לשינוי מהלך המלחמה ולא הופנמו ההשלכות השליליות לניצחון המחנה הרדיקלי או להתבססות גורמי ג'יהאד קיצוניים בסוריה. גם החלטת ארצות הברית ללכת לוועידת ז'נבה-2 עם רוסיה, בלי התייעצויות רציניות עם בעלות בריתה האירופיות, היא סממן נוסף לניהול משבר מתוך עמדת חולשה וללא חלופות ממשיות לפעולה.
