בספר "התאהבויות" של הסופר הספרדי חוויאר מריאס, כותב הסופר בהקשר לסיפור העלילה, כי העולם מלא בפושעים: גנבים, רוצחים, אנסים וכל השאר שלא נתפשו ולא נענשו וממשיכים את חייהם כאילו לא קרה דבר, ועם חלוף הזמן הפשע כמעט שנשכח מליבם. גם וודי אלן באחד מסרטיו הטובים ביותר, "פשעים ועבירות קלות", מספר על רופא העיניים, איש משפחה מסור ששולח רוצח שכיר לרצוח את פילגשו שמאיימת לחשוף את יחסיהם. זמן מה נרעש הרופא ממעשה הרצח שביצע, ולאט לאט חוזר להרגלי חייו הבורגניים השלווים, כאילו דבר לא קרה.
מחשבות כאלה חולפות במוחו של אדם ישראלי כאשר הכרוניקה מציפה אותו בוקר וערב בסיפורי רציחות מכל הסוגים, שמרעישות את האוויר למשך חצי יום או יותר ונעלמות לאט-לאט, כאשר הרוצח או האנס או הגנב או חוטף הילדים לא נתפסים ולאט לאט משתכחים מלבנו הגדוש סיפורי הזוועה. כל אותם נהגים שחלפו בכביש, ממהרים לענייניהם, דרסו אדם, איש או אישה, נתנו גז והסתלקו במהירות לאי שם, למקום שלא מוצאים אותם יותר. או ברחו מהארץ, או העלימו את המכונית לשטחים או לאיזה ואדי שכוח-אל, או ביצעו שינויים כלשהם באורח חייהם הקבוע וממשיכים בעצם את חייהם כאילו לא קרה דבר: משפחה וחברים, פיקניקים וחופשות בחו"ל, עבודה ומנוחה, סקס ואוכל. כל אותם דברים שהמנוח/ה, זה שנשאר זרוק על הכביש, בלי עזרה, מדמם למוות בייסורים - כבר לא יעשה לעולם.
כמו הפוגעים ובורחים, כך הרוצחים המנוסים של העולם התחתון, או בכינוים הנפוץ - משפחות הפשע (הוי , כמה מאפיונרי), רוכבי האופנועים הבאים בדהרה ברחוב הראשי ויורים למוות בעובר אורח או ביושב בית הקפה, הורגים אותו ביריות ונעלמים בחריקת גלגלים, נעלמים לתמיד מבלי להשאיר סימן זהות. או אלה שחטפו ילדים וילדות שהוריהם, בני משפחתם וחבריהם לא זכו לראותם עוד, רצחו אותם או העלימו אותם לחו"ל, ומי יודע את הנרטיב הזוועתי של פשע כזה. והגנבים שלא נתפסו שמספרם כחול אשר על שפת הים והאנסים ומבצעי המעשים המגונים שאין ילדה בעולם שלא נתקלה בהם במהלך חייה. אכן העולם מלא בפושעים מהלכים ללא עונש, יותר מאשר היינו רוצים לחשוב.
בצע כסף מבין מבצעי הפשעים, אלה שנתפשו ואלה שלא, תמיד נהיה תמהים על אלה ששפר חלקם בעולמנו. שזכו במשרות רמות ובכבוד מלכים, בחיי מותרות ואהדת הציבור, בהצלחה שרק מעטים זוכים לה, בכיסא מכובד ובהווה ועתיד כלכלי משובח. למה אלה דאגו לסכן את כל הטוב הזה, הכבוד והיקר, הכיבודים והעתיד הפנסיוני הנוח מאוד המובטח, כבוד למשפחתם, מקום טוב בספרי היסטוריה ומה לא, בעבור בצע כסף?
איך אפשר להסביר את עוצמת תאוות הבצע והחשק הגדול לעוד כסף, אצל אנשים ששפר חלקם בכל קנה מידה אפשרי? האם למשל הם שואפים להיות גם להתחרות באוליגרכים? או שסתם הכסף גרם להם להתעוות ולשכוח את ההבדל בין טוב ורע? או אולי בסתר מוחם הם בטוחים שחוכמתם תעמוד להם לצאת מכל מצב מסובך ולהמשיך את חיי הזוהר? או אולי הם בטוחים כי כל האחרים מלבדם הם טיפשים ואין צורך לספור אותם?
כולם זכאים למה למשל, שני אישים כה נכבדים שהגיעו לפסגת שאיפותיהם כמו הרב הראשי
יונה מצגר וראש הממשלה אולמרט, חשו שהמשכורת הממשלתית, ההטבות, הכיבודים, הפנסיה, ההטבות של הפנסיה בזכות התפקיד רם המעלה, הנסיעות, המתנות, הכבוד והמעמד לא מספקים אותם כלכלית. למה קיבל אולמרט מעטפות כסף מטלנסקי, שעל-אף שיש שופטים שסבורים ש"זו לא עבירה פלילית" אנחנו האזרחים ה"רגילים" לא היינו מצליחים להישפט על אותו מקרה ולצאת זכאים? כמה קלה הייתה ידו של אולמרט על כספם של אחרים, למרות חוות דעתם המשפטית של אותם שופטים חכמים בירושלים. אולמרט הוא אוהב בצע ולא חשוב כמה פעמים יצא זכאי או יבוטל התיק נגדו. זו לא רדיפה פוליטית שרודפת אחריו, זה האופי שלו ומעשיו.
למה בבתי הסוהר שלנו יושבים תמיד אנשי שררה (לצד סתם גנבים), אנשים שישבו ליד בור הכסף ולקחו לכיסם, אנשים בעמדה גבוהה בתפקידים בכירים, שתוגמלו על-ידי החברה הישראלית תגמול ראוי לתפקידם. איך התאוו לעוד כסף, דרעי, הירשזון וחבריהם מכל המפלגות והסיעות. מה בעצם היה חסר להם ואיך לא התביישו להגיע לכלא ולבלות שם שנים ועוד יצאו עם הכרזות מכוערות על כך ששפכו את דמם?
לא שמע על לא תחמוד? מכיוון שמצגר לא נשפט ועוד לא חויב בדין כל הכתוב להלן הוא בבחינת חשד לכאורה. מאידך-גיסא, הרב המכובד כבר נחשד בכגון זה בעבר ואולי אין עשן בלי אש... מכיוון שהרב המכובד שייך למקצוע בו מרבה הציבור לתגמל את הרב באופן פרטי על תפקידיו הציבוריים (למשל עריכת חופה), הרי שיש דברים שהרב מצגר אינו היחיד בתחומו הנוהג ליהנות מכל העולמות. גם ממשכורת מכובדת, כיבודים, עתיד פנסיוני מעולה, כבוד גדול וכולי וכולי.
בשנת 2005 נחשד הרב מצגר בענייני ממון, מרמה והפרת אמונים. התיק נסגר ו
מני מזוז, אז היועץ המשפטי לממשלה, הטיח ברב ביקורת קשה... לאחרונה עקבה משטרת ישראל אחרי מעשיו של הרב הראשי האשכנזי והחלה לחקור אותו בנושא של לקיחת מאות אלפי שקלים (יחד עם אנשים נוספים) מכספי תרומות שלא נועדו לכיסו.
מה נאמר על רב ראשי החשוד בעצימת עיניים מול חוקי המדינה המפרנסת ומכבדת אותו וגם מול עשרת הדיברות, דברי אלוהים חיים? אם לרב לא חשוב מה כתוב בעשרת הדיברות מה יגידו כל הפושעים האחרים השמים בכליהם רכוש לא להם? מה בכלל יש להגיד על רשימת בעלי התאווה ההולכת וגדלה וסופה לא נראה באופק?
