ראש ה
ממשלה נתניהו הכריז השבוע ביחד עם שר התחבורה ושר האוצר: "אנחנו מחויבים לבצע רפורמה מקיפה בנמלים...אינני מוכן להשלים עם התופעה הפסולה של מונופול בזבזני, נצלני ובלתי יעיל בנמלים שגובה מאזרחי ישראל מחיר יקר ומיותר על סחורות ומוצרים". היו שטענו כי ברפורמות האחרונות שהוצעו על-ידי נציגי הממשלה השונים, ההסתדרות לא נלקחה בחשבון ולא שותפה במהלכים. מחד, שוררת אווירה קשה בהסתדרות, כי לטענתם הממשלה מתחה יותר מדי את החבל ושההחלטה ליישום הרפורמה בנמלים יכולה להוביל את היו"ר עיני לנקוט בצעדים ארגוניים, כהכרזה על סכסוך עבודה במשק ואפילו בהשבתות.
מאידך, יו"ר ההסתדרות הבין את הנעשה ובשלב זה הוא אינו מתכוון לשחק לידי האוצר ולשבור את הכלים כנגד המהלכים החד-צדדיים לטענתו. הוא אינו רוצה להצטייר כילד הרע שמכשיל את "הורדת יוקר המחיה". עיני, שהוזמן לפגישה עם ראש הממשלה
בנימין נתניהו, ביטל את מסיבת העיתונאים שהייתה אמורה להתקיים שלשום. מדובר כנראה בניסיון מבורך של ראש הממשלה, אשר למרות נחישותו להיאבק במונופול של הוועדים בנמלים, להגיע להסדר מוסכם עם ההסתדרות, במקום מאבק, שמחירו למשק יהיה רב מאוד.
מעמדם של העובדים בישראל בכלל וביישומו של תהליך ההפרטה ויישום הרפורמות בפרט, הוא בעל חשיבות רבה ליציבותו הכלכלית של המשק דווקא בימים אלה, כאשר יש הסוברים כי מתערערת מערכת יחסי העבודה בישראל מחד, ונפגע מעמדם וייצוגם של העובדים במקומות העבודה במגזר הציבורי מאידך. חשיבות הנושא עולה ביתר שאת במציאות הישראלית, שאינה מנותקת מהשלכות התופעה ברחבי העולם. זאת נוסף על הוויכוח הנוקב ורב-השנים בישראל ובעיקר לאחרונה, אשר נסוב על שאלת הצורך בביצוע רפורמות ויישום ההפרטה, על היקפה, יתרונותיה וחסרונותיה. חלק ניכר מקובעי המדיניות טוענים בשני העשורים האחרונים כי פעולות המגזר הציבורי מתנהלות בחוסר יעילות לעומת המגזר העסקי וכי ניתן להגדיל את היעילות בהפרטת חלק מפעילויות הממשלה.
עוד נטען כי מגזר ציבורי גדול פוגע בפוטנציאל הצמיחה של המשק מאחר שהוא מונע משאבים מהמגזר העסקי אשר יכול לנצלם ביתר יעילות וגם משום שנטל המסים הגבוה הדרוש למימון מגזר ציבורי גדול פוגע פגיעה מהותית ביעילות ובפריון, שהם מנועֵי הצמיחה הכלכלית.
להביא לשילוב העובדים בתהליך ממחקר אקדמי שביצע כותב מאמר זה בעשור האחרון עולה כי: "ממשלות ישראל לדורותיהן לא התייחסו כראוי לבעיית העובדים בתהליכי יישום הרפורמות וההפרטה, ועל כן לא הצליחו ממש ליישם חלק ניכר מההחלטות שקיבלו באשר להפרטה, בעוד העובדים נהפכים לבלם המרכזי של יישום יעיל של התהליך". לדעת המחבר, המדינה צריכה לנהוג בציבור עובדי החברות בהבנה ובאהדה ולאפשר להם להשתלב בתהליך בשלב מוקדם יותר מחד, אולם אסור להעניק לעובדים ולנציגיהם זכות וטו על יישום התהליך עצמו משום שבמקרים מסוימים הם עלולים להעלות תביעות ודרישות שאינן רלוונטיות לתהליך ולעתים אף בלתי מציאותיות בשל הסתרת העמדות האמיתיות שלהם להתנגדות למהלכי ההפרטה מאידך, דבר שבמקרים מסוימים יגביר את העיכוב ביישום תהליך ההפרטה בישראל.
תוצאות המחקר שבוצע כניתוח יישום אירועי הפרטה בישראל, מוכיחות כי העובדים הם המתנגדים העיקריים ליישומו של תהליך ההפרטה בישראל, וזאת מתוך חששם לאבד את כוחם בשירות הציבורי, לאבד את מעמדם בחברה ולהפסיד את הזכויות הסוציאליות שנצברו להם עד כה. ההפרטה אפוא מסכנת את עתיד העובדים, הנתונים בחממה ממשלתית-ציבורית ובה הם מוגנים יחסית ונהנים מהסכם קיבוצי כולל. ואילו עקב תהליך ההפרטה בוודאי יחולו בו שינויים, ובצל איום זה הם מתנגדים מלכתחילה ליישום התהליך.
נושא "זכויות העובדים בהפרטה" זכה לביטוי מדי פעם במסדרונות הכנסת ובמשרדי הממשלה בשני העשורים האחרונים. מדובר בשימור זכויותיהם של העובדים מעבר להסכמים הקיבוציים שנחתמו בעבר. מצער שהדבר בלט בעיקר רק לאחר שצץ משבר עם העובדים בהפרטת מפעל ו\או חברה ממשלתית כלשהם, משבר שבמקרים רבים הוביל להכרזת סכסוך עבודה וקיום שביתה מקומית או ארצית שגרמו לנזק כלכלי רב למשק. רבים טוענים כי נושא זכויות העובדים ראוי שיוסדר באופן מקצועי יותר, יעיל ומחייב את כל הצדדים בתהליך. יש הקוראים לחוקק חוק מיוחד לנושא הזה ובו לחייב את המדינה להגיע להסכם עם העובדים של החברה המיועדת להפרטה, כתנאי מקדים ליישום תהליך ההפרטה בחברה להיות שותפים מלאים לתהליכי ההפרטה.
הסיבות העיקרית לתחושת האיום של העובדים לעובדי החברות המיועדות להפרטה יש לפחות ארבע סיבות עיקריות לחוש מאוימים. ממשלה המחויבת לביצוע רפורמות ויישום הפרטה צריכה למצוא דרך להפיג את החששות הללו ולשתף את עובדי התאגיד המופרט בתהליך. להלן הסיבות הבולטות :
ביטחון תעסוקתי - ההפרטה יוצרת איום מוחשי על עתידו של העובד ועל מקום עבודתו ומסכנת את החממה הממשלתית-ציבורית שבה העובד חש מוגן.
שינויים ארגוניים - במקרים שיש שינויים ארגוניים בחברה, רב החשש מן העתיד ומן הצורך לשנות דפוסים והרגלים מושרשים. חלוקת תפקידים פנימית, מערכת סמכויות, ערוצי תקשורת ודפוסי
ניהול - אלו חלק מן השינויים הארגוניים שמביאה רפורמת ההפרטה. מעמד ההסכם הקיבוצי - עובדיו של המגזר הציבורי נהנים מהסדר או מהסכם קיבוצי, אשר ביטולו, שינויו או מתן תחליפים לו, הם מקור נוסף לחשש העובדים. במקרים רבים שואפים רוכשי החברה המופרטת לשנות תנאים ולשפר עמדות בלהט ההפרטה.
ביטחון סוציאלי - סוגיה זו ניתנת להמחשה בשאלת זכויות הפנסיה, היות שהפנסיה התקציבית הישימה במגזר הציבורי בישראל שונה מהסדרי הפנסיה המקובלים במגזר הפרטי.
לטענת חוקרים בולטים בתחום, שיתוף העובדים בשלבים השונים של הבדיקה ,ובעיקר בעת הנהגת השינוי ,עשוי לצמצם את ההתנגדות לשינוי הנובעת מראיית ההצעות כביקורת על פעולתם בעבר, מתחושת פגיעה ברמת המיומנות שלהם ומרוב גורמי ההתנגדות החברתיים. מסגרת השיתוף היא להרשות למנהלים ולעובדים אשר השינוי נוגע להם להשתתף בקבלת ההחלטות כאמצעים לשינוי עמדות עוינות ולהגברת התמיכה בשינוי המוצע. הן המנהלים והן העובדים מצפים שהשינויים יתוכננו מתוך התחשבות בהם כבעלי זכויות אנושיות שאינן ניתנות לשלילה. בעשורים האחרונים נשחק מעמדן של זכויות העובדים בישראל, בעיקר משום שמספר העובדים שחקיקת המגן מגנה עליהם הולך ומצטמצם. מספר המועסקים הנהנים ממעמד של "עובדים" בעלי זכויות מלאות הולך וקטן, ולעומתם גדל מספר המועסקים בעלי מעמד תעסוקתי שונה - אלה המועסקים בחוזים אישיים, או באמצעות מתווך, או במשרה חלקית. על כך יש להוסיף את חוקי המגן שלא הותאמו לשינויים שחלו במשק, והיחלשותה של מערכת האכיפה בישראל בשנים האחרונות.
מערכת יחסי העבודה איבדה את יציבותה עקב תהליכים שאירעו בעולם כולו, לדוגמה: תהליכי גלובליזציה ושינויים טכנולוגיים עם תהליכים ייחודיים שאירעו בישראל - במישור הפוליטי ובמעמד ההסתדרות הכללית שהיה לה תפקיד מרכזי יותר בעבר.
המחקר הנדון בחר להתמקד באוכלוסיית העובדים של חברות המדגם בפרט ושל החברות הממשלתיות בכלל, ובתוך כך נמצא כי ציבור העובדים במרבית המקרים חווה שינוי ארגוני מהותי ביותר בתהליך ההפרטה. הדבר נכון בעיקר כאשר הארגון עובר ממצב של מונופול למצב של תחרות חופשית, מלאה או חלקית. מבחינת העובדים, אחת התועלות הבסיסיות בעבודתם בארגון מונופוליסטי היא תחושת הביטחון התעסוקתי. ואילו הצורך להתחרות בתנאים של שוק חופשי או חופשי למחצה, יוצר בחברות שעברו הפרטה לחצים בכיוון של התייעלות. התייעלות יכולה להתבטא בפיטורין, בשינוי תנאי העסקתם של העובדים בארגון או בהקטנת התגמולים הכספיים. שינוי ארגוני, בעיקר כמו הפרטה, עלול לערער את הביטחון התעסוקתי של העובדים ולהגביר את חששותיהם ועקב זאת להביאם לידי התנגדות לתהליך ההפרטה.
במקרים רבים מצא המחקר כי העובדים או נציגיהם מביעים התנגדות של ממש לשינוי עוד בשלב המוקדם של הרצת התוכניות, עוד קודם שניתנה להם ההזדמנות לבחון את ההצעות לעומק. אחת הסיבות העיקריות להתנגדות זו קשורה בהיעדר מידע. בדרך כלל המידע נמסר לעובדים באופן חלקי ומאוחר מדיי (במקרים רבים הם גילו זאת באמצעות כלי התקשורת), היינו במצב שבו כבר שוררים יחסי אי-אמון בין ההנהלה לעובדים ובין נציגי העובדים לנציגי הממשלה, או במצב שבו התקשורת שבין כלל העובדים לוועדים המייצגים אותם, לקויה. ההפרטה כמו כל שינוי ארגוני אחר מאיימת על היציבות הארגונית והתעסוקתית, על סדרי העבודה הישנים, ומעוררת תהיות בקשר להבטחת הזכויות הסוציאליות והסדרי הפנסיה, בקשר לעתיד מקום העבודה, לרמת השכר, למעמדו של ההסכם הקיבוצי, למעמדו של ועד העובדים ועוד.
הנה כי כן, ההפרטה מהווה איום ומקור לדאגה בעבורם. כותב המאמר המליץ למקבלי ההחלטות לעגן בחקיקה את זכויות העובדים במסגרת מהלכי הפרטה, על בסיס הניסיון והנוהג בישראל וברחבי העולם. כמו גם לשלב שרים נוספים בוועדת השרים להפרטה, כגון שר הרווחה ושר התמ"ת; לנהל מו"מ עם נציגי העובדים באשר לקביעת עקרונות ההפרטה ולהבטחת זכויות העובדים בתהליך מכירת החברה הנדונה; לעגן בחוק את הגדרות זכות השביתה לרבות חובת בוררות בטרם השבתת שירותים חיוניים מצד אחד, ולקבוע מנגנון הדברות למסגרת פעולה בעת מחלוקת ומשבר בין הגורמים השונים מצד אחר. מחקר זה מסתייג ממהלכי הפרטה אשר מטרתם העיקרית היא "לשבור" את ארגוני העובדים, שכן הדבר עשוי להרחיב את הפערים בשוק העבודה.
לדעתי, אם ישתפו את העובדים בשלבים המוקדמים של קבלת ההחלטה על תכנון הרפורמה ועל הכנת החברה להפרטה, עוד בטרם הצהירו "קובעי המדיניות" הצהרות בנדון, מתוך ידיעתם את דרישות העובדים ואת שיטת המכירה המועדפת עליהם, יקל עליהם ליישם את הרפורמה הנדונה לרבות תהליך מכירת החברה. אני קורא למקבלי ההחלטות להתחשב ברצון העובדים ולהאזין לרחשי לבם - לאפשר להם ככל שניתן במסגרת המדיניות שנקבעה להשתתף בחלק מהמקרים ברכישת פעילות החברה בה הם עובדים, לרכוש במקרים מסוימים מניות ולהשתדל שלא לפגוע בתחושת ביטחון סביר באשר למקום העבודה שלהם. כל זאת כמובן כתנאי להגברת התחרות ולשיפור השירות הניתן לאזרח!
במחקר זה נמצא כי ההסכם שנחתם עם עובדי בזק - אחת החברות שנבחנו בקבוצת המדגם - נתפס לא פעם בעיני מנהלים ונציגי העובדים כ"מכרה זהב" עבורם, ומבחינת מקבלי ההחלטות הוא משמש מודל טוב ליישום יעיל יותר של ההפרטה. עלינו לראות בהפרטה יותר מהמשמעות הצרה של מכירת חברות ממשלתיות. בשנים הקרובות עלינו להעביר את הדגש מתקבולי הפרטה אל הפרטה במובן הרחב של המהלך, היְינו הקטנת מעורבות הממשלה במשק ולא רק באמצעות מכירת חברות. המשימה העיקרית של הממשלה היא לפתוח את השווקים לתחרות הוגנת שתסייע לספק שירותים טובים יותר ובמחיר סביר לאזרח ולהקטין את הריכוזיות בקרב אותם גורמים ממשלתיים ופרטיים שלמרות השיפור בנושא עדיין שולטים ברוב החברות הגדולות במשק, וזאת בצד פיקוח סביר, הגיוני ויעיל ליישום המטרות הללו.
לגשת לכל הפרטה עם כלים מחקריים איכותיים לדעתי, יש להמשיך למכור חברות ממשלתיות אשר שירותיהן ניתנים להספקה טובה ויעילה במגזר הפרטי יותר מאשר במגזר הציבורי. שילוב העובדים בתהליך מראשיתו ומתן יחס הוגן ושיתופם בתוצאות הוא נושא שלא זכה להתייחסות כלל בעבר והשתפר מעט בעשור האחרון, אך עדיין רבה העבודה בכיוון זה. בחברות מסוימות קיימים הסדרי פרישה מיוחדים. יהיו שיאמרו כי הסדרים אלה אומנם דומים למה שמקובל בעולם אך הם אינם מספיקים דיים.
יש לגשת לכל הפרטה עם כלים מחקריים איכותיים כדי לבדוק את ההשפעות החברתיות שלה, ועם כלים כמותיים כדי לבדוק את כדאיותה הכלכלית, ואחר כך להחליט לכל מקרה מתוך ראייה רחבה של המציאות בשטח. ההפרטה עלולה כאמור להיות מקור איום על העובדים ועל המנהלים גם יחד. לפיכך בכל מקרה, לדעתי, חיוני שהעובדים ישתתפו בתהליך ההפרטה - גם כאשר ערוצי התקשורת חסומים בפניהם ודרכי ההשפעה שלהם אינן נגישות מספיק. נציגי הממשלה והבעלים החדשים, צריכים להבין כי שיתוף העובדים אינו בהכרח גורם לסיכול התהליך כולו וכי במקרים מסוימים הוא אף יבשיל את הקרקע לביצוע שינויים מסוימים בדרכי ההפרטה.
העובדים מסוגלים אפוא לא רק לסכל את תהליך יישום רפורמות ההפרטה, אלא גם להשתתף בו ואפילו לסייע במקרים אחדים להוציאו מן הכוח אל הפועל.