גם בחלוף למעלה משישה עשורים מאז היעלמם של ילדי "מרבד הקסמים" ממחנות הקליטה בארץ, מסרבת הפרשה לדעוך ולרדת מן הכותרות. העילה הפעם להחייאתה היא מותו של הרב עוזי משולם, איש העדה, שסירב לתת יד למסתורין שאפף את הפרשה ושהרעיש עולמות כדי שתיחקר מחדש.
אלא שגם ארבע ועדות - אחת מהן בזכותו של משולם - לא הצליחו לפצח את התעלומה האומללה, שהיכתה בכאב מאות משפחות - זולת הקביעה שהייתה זו אוזלת ידן של הרשויות המוסמכות להיעלמותם של כ-800 ילדים.
כותב שורות אלה נמנה, עוד לפני למעלה מארבעה עשורים, מעל דפי
ידיעות אחרונות, עם אותם עיתונאים שחקרו את הפרשה לפני ולפנים. מאז זרמו מים רבים בירקון המעופש, ועל-פי כל הסימנים, נלקחו ילדי המשפחות התימניות, שנותרו בחיים וששוכנו במעברות או בשיכונים דלים, על-ידי רשויות הרווחה מאותם הימים. ככל הידוע נמסרו הילדים לאימוץ אצל משפחות של קורבנות השואה, חשוכי-ילדים, שלא יכלו להוליד, בעיקר בשל העיקורים שבוצעו במחנות ההשמדה והריכוז באירופה.
אוזלת-יד בדיעבד ניתן לומר בבירור שילדים אלה נעלמו, בלא שהותירו אחריהם עקבות, או שזהותם פשוט טושטשה. עובדה היא שעד עצם היום הזה טרם נמצא האדם שיוכל להעיד, ממקור ראשון, מה באמת עלה בגורלם. כל ארבע ועדות החקירה שהוקמו כדי לברר זאת העלו חרס בידן, זולת המסקנה הנחרצת והעגומה שהייתה כאן לא פחות ולא יותר מאשר אוזלת-יד משוועת מצד הרשויות.
בסופו של דבר הלכו מרבית הילדים האלה לעולמם ואחרים פשוט לא נמצאו עוד. במקרים מסוימים אפילו נפתחו קברים ונחקרו עדים, על-פי סדרי-דין של בתי המשפט, והכל כדי להביא, אחת ולתמיד, לסיום הפרשה הכאובה; אלא שלמרבה הצער היא ממשיכה להיוותר כתעלומה.
פרשות נוספות פרשת ילדי תימן האבודים, שנותקו מהוריהם הביולוגיים, לא נותרה יחידה בשטח. במרוצת הזמן נוספו אליה פרשות אחרות, גם אם בממדים קטנים יותר, אבל בהחלט מרעישי-עולמות לא פחות. בדיעבד מסתבר שגורל דומה פקד גם משפחות יוצאות צפון-אפריקה, בעיקר ממרוקו וטוניס, שחיו במעברות בתנאים-לא-תנאים. ידוע על ילדים כאלה שנולדו בבתי-חולים, בדרך כלל בשרון, שלאחר לידתם לא חזרו עם הוריהם למקום-משכנם. כל ניסיונות המשפחות לברר מה עלה בגורלם בבית החולים העלו רק חרס.
מאוחר עוד יותר היה זה גם גורלם של ילדי משפחות דלות-אמצעים, של ילדי משפחות חד-הוריות, כמו גם של ילדי-פרוצות וילדי-עבריינים. אבל זה כבר סיפור לאופרה אחרת. כך או אחרת, בכל המקרים הם לא מצאו את מקומם בחיק-הוריהם הביולוגיים, מאחר שנבצר מהם, מסיבות השמורות עימם, לגדל אותם במסגרתם. במרבית המקרים נמסרו הילדים על-ידי משרד הרווחה, ובתום פסיקת בית המשפט, לידיהן של משפחות אומנות, שקיבלו על עצמן את הטיפול בילדים הננטשים לאחר שעברו קורסי-הכשרה מתאימים.
