ההתקפה המילולית נגד החייל החרדי (בשכונת "
מאה שערים" בי"ם) היא טעות עקרונית ואסטרטגית חמורה ביותר של היהדות החרדית הנאבקת נגד הגיוס. הנער ה"מחויל" הוא בסה"כ קורבן לשיטה ולא השיטה עצמה. קללות וגידופים יעבירו אותו סופית לצד השני - שם מחכות לו
ציפי לבני והיידי מוזס.
כשרואים נער חרדי "מחויל" הרי שאף פעם אי-אפשר לדעת מה הביא אותו למצב. יתכן שזו "התחיילות" מתוך השפעת התקופה האחרונה אך גם אם כך הדברים הרי שמדובר בתופעה שיש לה שורשים עתיקים יותר וכל כולה גלויי ניצני התפקרות ממצוות שה"התחיילות" היא תרוץ לעבור לצד התאוות והאנרכיה. השורש יכול להיות שונה בכל מקרה ומקרה ואף מושרש בתוך משפחת החייל ויחסיו בעבר עם הוריו, מחנכיו, סביבתו וכו'.
שונאי הדת תפסו את הנקודה: הצבא הוא כיסא המפלט מיהדות לפקרות. אבל כדי לטפל בבעיה כזו הרי שקללות ונאצות רק יעשו את ההיפך והחייל החרדי המבועת יפלט ביתר קלות מחוץ ליהדות. ונא לא לשכוח - אלה הם נערים שחוו "גרסא דינקותא". אלה הם נערים שלמדו חומש וגמרא וקראו ברטט פרקי תהילים , ואל כאלה אסור להתייחס כאל אויבים. "חנוך לנער על-פי דרכו", וכן "יד ימין מקרבת ויד שמאל דוחה".
בראשית שנות ה-60 סערה מדינת ישראל בעקבות פרשת "חטיפתו" של הילד "יוסל'ה שוחכמכר מהוריו, ע"י סבו, שרצה שהילד יגדל כשומר תורה ומצוות. לרבים נראה בטעות כי גדולי ישראל עמדו מאחורי ה"חטיפה" אך לא כך הדברים. ולדוגמה אקח למשל את גדול גדולי הרבנים הקנאים דאז - האדמו"ר מסאטמר. לפני מספר שנים - בביקורי בוילהמבסבורג שבברוקלין הניו-יורקית, ניגש אלי ראש הוצאה לאור חרדית ולחץ את ידי בחום. אח"כ סיפר לי כי אומנם אביו ובני הדור הקודם זכרו היטב כי מה שכתבתי בספרי - "צדיק כתמר יפרח", על כך שהרבי מסאטמר התנגד ל"חטיפה", אומנם היה מדויק וכי באמת הרבי טען כי "המלחמה נגד הורים חילוניים טועים איננה המלחמה האמיתית נגד ההשקפה הציונית הפסולה. אך בעקבות מלחמה כוזבת בקרבנות ההשקפה הפסולה הרי שלא פעם שוכחים להילחם נגד המחטיאים עצמם. וכך הם הדברים גם כאן- בפרשת הגיוס לצבא.
המלחמה האמיתית צריכה להיות מול הרבנים הללו המכשירים לשלוח לצבא לא רק "תלמידי ישיבות" אלא כל נער חרדי שממחרת יגעל במאכלות אסורים, ייחשף לניבולי פה סאדיסטיים של מפקדיו, ייטמע בין נשים לא צנועות ו"יתחנך" על-פי "ככל הגויים מחנה ישראל" , ללא שום אפשרות שמשפחתו או קרוביו יוכלו לפרוץ את ה"מסגרת הצבאית" הנוקשה שבה הכל נקבע בפקודות ולא על-פי בחירה. ואת הקרבנות הללו אתם - חיילי ה' הטוב והרחמן, מגדפים ומקללים! צאו לרחובה של עיר ולחמו נגד אלה שהתירו את ה"נח"ל החרדי" ופרצו פרצה בגדר הצניעות. צאו והפריכו את השקר הזה - הבא מבית מדרשה של "יהדות התורה" ומספר "מחזירי תשובה" לעניים, כי אי גיוסם לצבא של נושרי הישיבות הוא "לא תעמוד על דם רעך".
צאו והקימו מסגרות ארגוניות ותקשורתיות עצמאיות להעביר את מסר האמת לציבור החרדי כולו משום שבימים שנלחמים בטנקים עדיין כלי המלחמה של ה"עדה החרדית" הם מימי המלחמה בסוסים. צאו והכניסו לביתכם את החייל האומלל הזה, הכינו לו קפה ואפו לו עוגה, כי מבשרינו הוא וישנה מצווה לא להתעלם מבשר מבשרינו. אם אין לחייל הזה אוזן קשבת בביתו , אתם תהיו האוזן שלו ואולי מאוחר יותר גם הפה. מי יודע כמה דברים הוא לא ידע וכמה תשובות הוא לא קיבל בנערותו. המערכת הצבאית שוחקת וכמו לכל "קנטוניסט" אומלל גם לנערים הללו יש צורך לתת סעד כדי שידעו מאין באו, לפני מי הם עומדים ולאן הם יחזרו אחרי 120 , בע"ה. אני בטוח כי האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, הרב עמרם בלויא , הרבי מבריסק וצוקי עולם אחרים לא היו מקללים או נותנים ידם לבזות ולרצוח נפש של אנוס אומלל.
ולסיום יש רק להזכיר כי שוב התקשורת ערכה "עליהום" מתוזמן ושיקרה על כך שהחייל "הוכה". לא דובים ולא יער ובטח לא מוטות ולא ברזלים. כל זה עולה מחקירת המשטרה. אילו- במקום לקלל נערים אנוסים, היינו יוצרים מערכת ארגונית , פוליטית ותקשורתית עצמאית ומתאימה לזמנינו - ובנפרד מה"חרדים הציונים", יתכן שהיינו יכולים לפעול לעצירת השקרים הללו בתקשורת הפוקרת ולהביא לידיעת העולם מי היא ה"תקשורת הישראלית". במדינה מתוקנת הרי שאנשי תקשורת שקרנים מלכתחילה ובעלי אינטרס הסתה היו מוצאים את עונשם וחלק נכבד מהם היה נפלט מהמערכת. אבל מטרת הרצון הציוני במדינה חילונית ונקייה מדת אש למו, מקדש את כל האמצעים.