אילן הלוי, נולד למפשחה יהודית בצרפת, ואולם מאז שהגיע לישראל בשנת 1965, נהג לכנות עצמו יהודי-פלשתיני. הוא היה חבר בקבוצה השמאלנית הקיצונית "מצפן". בהמשך פרש מ"מפצן", שלא הייתה מספיק קיצונית להשקפתו, והנהיג את הפלג הפורש שכונה "הברית הקומוניסטית המהפכנית". הוא עזב את ישראל לצרפת והתחבר סופית לאויבי ישראל, ל"ארגון לשחרור פלשתין" - אש"פ. הוא מונה לנציג פת"ח באינטרנציונל הסוציאליסטי, צורף למשלחת אש"פ לוועידת מדריד. הפך לחבר הוועדה המדינית של המועצה הלאומית הפלשתינית, ולסגנו של שר החוץ הפלשתיני נביל שעת.
אילן הלוי תיאר עצמו כ-100% יהודי ו-100% פלשתיני. כל פטריוט ציוני, יהודי וישראלי, יתאר אותו כ-100% בוגד בעמו.
כמה עשרות של חבריו ל"מאבק" פירסמו מודעת אבל. ראוי להזכיר כמה מהשמות המוכרים של חבריו, שגם הם שותפים ל"מאבק" נגד ישראל, בשם ולמען הפלשתינים ולמען השלום כביכול. אודי אדיב, אבישי ארליך, חיים הנגבי, מיכאל ורשבסקי, רמי ליבנה, גדעון ספירו, עו"ד לאה צמל, ענת סרגוסטי, אברהם ברדוגו.
על-פי כל אמות המידה המוסריות הנורמטיביות, אילן הלוי הפך לבוגד בעמו בשרות אויבי מדינתו. מצער הדבר שחבריו ל"מאבק" ולדרכו רואים בו "איש שלום ומהפכן שנאמן לדרכו", ולא מתנערים ממנו ומדרכו, אלא מביעים תמיכה בו ובדרכו, הכל כביכול למען השלום.
ראוי להזכיר שמרגלים שנתפסו והורשעו בזמנו, טענו כולם להגנתם שהם פעלו אך רק ממניעים מצפוניים, כביכול למען השלום. כוונתי למרקוס קלינברג, אודי אדיב, מרדכי ואנונו, ישראל בר, קלמנוביץ, רמי לבנה.
גם מרגלי האטום בארה"ב, הזוג רוזנברג, וגם מרגלי האטום בבריטניה, בורג'ס ומקליין, טענו שהם פעלו אך ורק למען האידיאלים של השלום ושל האמונה בקומוניזם.