X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים

אלי פולק פרופ' לכימיה, מייסד ויו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
ההשתלטות הפוסט-ציונית על התרבות שלנו אינה רק תוצאה של אי-יעילות ממשלתית, אלא נעוצה עמוק בשורשים של מחנה הימין בארץ ובחו"ל
▪  ▪  ▪
כשהדברים מגיעים לתקשורת המחנה הציוני הוא עני [צילום: פלאש 90]
השמאל לא תמיד שלט בשיח התקשורתי, ולא היה לו הכוח לקבוע סדר יום אז כמו שיש לו היום. הדמויות המרכזיות בציונות היו עיתונאים, רבים מהם ימינה למרכז, כמו בנימין זאב הרצל, מקס נורדאו וזאב ז'בוטינסקי, וגם אנשים מן השמאל הלאומי דוגמת ברל כצנלסון

התקשורת הישראלית העכשווית ממוקמת שמאלה למרכז. מישהו התלוצץ פעם שלו נערכה הצבעה רק בקרב עיתונאים, מרצ הייתה המנצחת הגדולה ואחריה הקומוניסטים במקום השני. אין זו הגזמה. ההטיה הרעיונית שממנה נהגו להתעלם או לפטור אותה כסקרנות טבעית שיש לליברלים וחסרה לאנשי הימין, כפי שהסביר בעבר לכתבים ראש רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום, היא כעת ברורה ושקופה בעליל.
ח"כ שלי יחימוביץ', כיום יו"ר מפלגת העבודה ולשעבר מגישה בקול ישראל ובטלוויזיה, הודתה כי הצביעה לחד"ש בבחירות של 1999. ה"פוסט-ציונות" שפותחה בשבועונו של אורי אבנרי "העולם הזה", באה לידי ביטוי שאינו מותיר מקום לספקות בעיתון הארץ במאמרו של גדעון לוי ב-4 ביולי: "יום אחד העם הפלשתיני יתקומם על כובשו; הלוואי שהיום הזה יגיע מהר... כמו במשטרי עוולה ורוע אחרים, שסופם תמיד ליפול, גם סופו של המשטר הזה ליפול...לעתים המשטרים הללו נופלים בעקבות שפך דם נורא, כמו בסוריה, לפעמים הם נופלים מעצמם, כעץ תמיר שגזעו נרקב, כמו שהיה בברית המועצות, בדרום אפריקה ובמזרח אירופה. יום אחד כל זה יקרה, אין דרך אחרת. מוטב שהיום הזה יבוא במהרה, חבל שטרם הגיע".
ואילו התיעוב של "ידיעות האחרונות" כלפי בנימין נתניהו היא כל כך לא רציונלית, שהעיתון פרסם סיפור פיקטיבי לחלוטין על קומיקאית בדואית. אולי החלקים "האנטי- ביביים" ברפרטואר הסטנדאפ שלה הם שפיתו אותו לפרסום הנלעג.
אבל זה לא תמיד היה כך. השמאל לא תמיד שלט בשיח התקשורתי, ולא היה לו הכוח לקבוע סדר יום אז כמו היום לעמוס שוקן או לנוני מוזס. הדמויות המרכזיות בציונות היו עיתונאים, רבים מהם ימינה למרכז, כמו בנימין זאב הרצל, מקס נורדאו וזאב ז'בוטינסקי, וגם אנשים מן השמאל הלאומי דוגמת ברל כצנלסון. מעריב עד 1970 היה ביתם של ותיקי התנועה הרוויזיוניסטית. הרצל רוזנבלום, עורכו של ידיעות אחרונות במשך שלושה עשורים עד 1980, היה עמיתו של ז'בוטינסקי וחתם על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל כנציגם של הרוויזיוניסטים.
האירוע המציין את שליטת השמאל בתקשורת נשלל משמואל שניצר, בעל טור בכיר ועורך במעריב, פרס ישראל לעיתונות בשנת 1997 בזכות על עשרות שנים של עיסוק במקצוע ועל כתיבת אלפים רבים של מאמרים, בגלל מאמר אחד על יהודי אתיופיה.
זה היה סופו של עידן.
הממשלה מממנת רק את הצד "הנכון" של מלחמת התרבות
מדוע אפוא נראה כי המחנה הלאומי, הדתי והחילוני, למרות כשרונותיו והמספר ההולך וגדל של הנמנים עליו, עדיין מוכיח כי לא הצליח לאתגר את האגף הפוסט-ציוני השמאלי, כשזה מגיע לעיתונאות ותרבות התקשורת? משבר זה הפך ברור יותר במהלך השבוע האחרון. לפני כשנה קנה איש ימין וציוני נלהב, שלמה בן-צבי, את הזכויות על העיתון מעריב. אבל נראה כי אין לו מימון מספיק, או לא חזה נכונה את עלות החזקתו של עיתון, וספק אם ישרוד את המשבר הנוכחי שבו הוא נתון. זאת ועוד, דווח כי עיתון ציוני יומי נוסף, "מקור ראשון", גם הוא בבעלותו של בן-צבי, נמצא במצוקה כלכלית, וחלק מכותביו אינם מקבלים את שכרם זה חודשים.
האתר הסאטירי "לאטמה" (בערבית - "סטירת לחי"), שנוסד על-ידי סגנית העורך האחראי ב"ג'רוזלם פוסט" קרוליין גליק, ונערץ על-ידי רבים בכל רחבי העולם בשל הצד הקומי שלו, נקלע למצוקה כספית חריפה. כפי שדווח בחדשות, כספו של אתר "לאטמה" הולך ואוזל, וסביר להניח כי ייסגר עד סוף החודש, אלא אם כן ניתן יהיה למצוא לו מקורות מימון חדשים.
בשנים האחרונות התנהל משא-ומתן בין רשות השידור ובין "לאטמה", אולם רשות השידור, גם לאחר שנתיים, לא הצליחה להחליט האם לספק לציבור הישראלי תוכנית סאטירית שתציב אלטרנטיבה ותתמודד בהצלחה עם ערוץ 2 והתוכנית הסאטירית השמאלנית פוסט-ציונית שלו - "ארץ נהדרת".
בראש משרד התרבות של ישראל ניצבת בארבע השנים האחרונות ח"כ מהליכוד לימור לבנת, והיא ממשיכה למלא תפקיד זה גם בממשלה הנוכחית. ב-2012 חילק משרדה כ-100 מיליון ש"ח כתמיכה בעשרות תיאטראות ומוסדות תרבות אחרים, שמרביתם מתבוססים בסדר יום שמאלני. כפי שניתן למצוא באתר האינטרנט של המשרד, הנמענים הגדולים של המימון הינם תיאטרון "הבימה" (21 מיליון ש"ח), תיאטרון "הקאמרי" (12 מיליון ש"ח) ותיאטרון "בית ליסין" (11 מיליון ש"ח). גם שירות הסרטים הישראלי ממומן על-ידי משרד התרבות. האם מוגזם לבקש שהגב' לבנת תמצא דרך לתמוך באתר "לאטמה" ולשמור אותו בחיים? האם אין הם סמל תרבותי חשוב דיו לישראל?
רק בדצמבר האחרון, ממשלת ישראל, הנשלטת על-ידי הליכוד ומפלגת "ישראל ביתנו" הימניות, חילקו בנדיבות סכומים שהסתכמו ב-100 מיליון ש"ח לזכייני השמאל, ערוץ 10 וערוץ 2, ולתוכניות השולטות בטלוויזיה. ערוץ 10 איים בסגירה, וראש הממשלה נתניהו נבהל ונכנע ללחץ תקשורתי. אבל אין לחץ תקשורתי אמיתי כדי להציל את מקור ראשון ומעריב, או את "לאטמה". אחרי ככלות הכל, אין הם שייכים לצד "הנכון" של הסצנה התרבותית.
המחנה האנטי-ציוני של השמאל הקיצוני יודע להילחם. תחנת הרדיו "גלי ישראל", המשדרת בעיקר לאזור יהודה ושומרון, ספגה שלוש עתירות לבג"ץ שהגישה תנועת "גוש שלום" בדרישה לסוגרו. כל עתירותיה נדחו, אך ההוצאות הנדרשות כדי להפריך את העתירות הם נטל כלכלי על התחנה. "גוש שלום" יכול לרשום הצלחה נוספת במלחמת התרבות המתמשכת שלה נגד כל מה שנודף ממנו ריח של ציונות.
ההשתלטות הפוסט-ציונית על התרבות שלנו אינה רק תוצאה של אי-יעילות ממשלתית, אלא גם נעוצה עמוק בשורשים של מחנה הימין בארץ ובחו"ל. אין תמיכה יהודית מוסדית משמעותית בתרבות ציונית. העובדה שאפשר לציין רק אדם אחד, שלמה בן-צבי, שהיה מוכן לנסות ולהציל את הפרסומים השונים, החל מכתב העת "נקודה" שכבר אינו קיים, דרך "הצופה" שמוזג עם "מקור ראשון", ועכשיו מעריב - היא תעודת עניות לפילנתרופיה של המחנה הלאומי.
שלדון וד"ר מרים אדלסון עומדים מאחורי העיתון היומי הציוני המצליח "ישראל היום". הפוסט-ציונים היו מאוד יצירתיים בתגובתם. העיתון זכה לביקורת כמעט יומיומית על היותו "ביביתון", כלומר שופרו של ראש הממשלה. חקיקה כבר הונחה על שולחן הכנסת בניסיון לסגור את העיתון בטענה שבעליו אינו תושב קבע במדינת ישראל. כל הפעילות הזו אינה נחשבת בעיניהם פגיעה בחופש הביטוי. אדרבא, האשמה המוטחת בכל מי שמותח ביקורת על השמאל.
האמת העצובה היא שכשהדברים מגיעים לתקשורת, המחנה הציוני הוא עני, פניו התרבותיות חיוורות והתורמים לו כמעט שאינם בנמצא.

לאתר מגזין 'מראה'
המאמר פורסם באנגלית ב"ג'רוזלם פוסט".
ישראל מידד הוא סגן יו"ר אגודת "לדעת", מידען של מרכז מורשת מנחם בגין, ובעל תואר מוסמך במדע המדינה.
* פרופ' אלי פולק הוא פרופ' לכימיה, ממייסדיה ויו"ר של האגודה לזכות הצבור לדעת, וחבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
תאריך:  20/07/2013   |   עודכן:  20/07/2013
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
עליבות הימין
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב הודעה 
1
מי עוד מאמין שביבי וליבנת ימין
מרמים את עצמכם  |  22/07/13 10:40

פורום: מראה
+
כללית אירופה ואמריקה מחוץ
שבץ חלובה  |  12/12/15 17:50
 
- נשמע הגיוני ל"ת
חיים ק  |  26/10/16 13:13
+
משלים אותם לא רק בזכות השיבה
שבץ חלובה  |  16/05/15 13:47
 
- מיליון יהודים ביו"ש תוך 4 שנים
לשבץ חלובה  |  22/06/15 13:09
 
- 6.5 ילדים למשפחה חרדית ולא
שבץ חלובה  |  23/02/16 06:36
 
- סותר אל עצמך , אתה רוצה חרדים
חרדי  |  27/03/16 04:30
 
- המשתלטים על הצבא הם החרדלים
שבץ חלובה  |  23/05/16 08:13
+
אלביון הנוכלת היא צבא מוחמד
יסודו של דבר  |  22/05/16 21:07
+
האם מישהו שם לב שבספר ליל הסדר
טובית  |  24/01/16 14:30
 
- לא אדו ראש ולא בדו פסח
מיכל מירושלים  |  20/04/16 10:43
+
אמת כואבת
נתנאל  |  20/06/15 22:45
 
- בית המשפט העליון מסביר שלא כך
צרצר  |  7/09/15 09:07
 
- צודק
רפובליקאי דמוקרטי  |  2/02/16 20:43
+
חיסולו של רוצח הילדים קונטאר
שבץ חלובה  |  28/12/15 08:31
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
יובל ברנדשטטר
מתברר שלא רק אני מבין שכאשר חציתי את מחסום מיתר - אני בחו"ל. גם האיחוד האירופי יודע לומר שחוקית, יהודי בעל אזרחות ישראלית המתגורר בחו"ל מצוי במעמד משפטי אחר מיהודי בישראל. אחרי 46 שנה שבהן מחלקת ממשלת ישראל את הארץ לישראל וחו"ל באופן עמום, החליט האיחוד האירופי לעשות את הדברים גלויים וברורים
ישראל מידד
מתברר כי בהר ציון מסתדרות ביניהן שתי דתות, וגם במערת המכפלה בחברון מסתדרות ביניהן שתי דתות. לעומת זאת בהר הבית, היהודי הוא עדיין ה"אחר", והוא חי את החורבן. הממשלה נגדו, בית המשפט העליון אינו כל כך מסייע, אגודות להגנה על זכויות אדם אינן תומכות, בעוד שהמוסלמים מבצעים פרובוקציות בדרישה שהיהודי יישאר למטה, בכותל
יאיר דקל
על הרגלי מחזור האשפה של האומבריאנים, האם הם מזכירים את חובבי הסביבה בישראל? ומדוע בארץ הוחלט להטיל פיקדון רק על הבקבוקים הקטנים בעוד שאת הגדולים אנחנו אוספים בהתנדבות?
אביתר בן-צדף
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי    והפעם - איננו, נוסף, סוף-סוף ועל האצבע
שמעון שטיין
נראה כי שר החוץ החדש מוחמד אל בראדעי לא יחמיץ כל הזדמנות להטביע חותם בסוגיות שהיה לו בהן עניין אישי ארוך שנים ואשר שימשו תפאורה לחילוקי דעות בין ישראל למצרים הן ברמה הבילטרלית והן בזו המולטי-לטרלית. הוא שאמרנו - הכול בסימן המשכיות.
רשימות נוספות
אפילו לא תמורת נזיד עדשים  /  דפנה נתניהו
דמוקרטיה של שבטים   /  מרדכי קידר
הריבונות מחייבת  /  דוד בדין
חשבון הדמים הסורי  /  מרדכי קידר
הבטחות הסייבר  /  נחמן פביאן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il