היורש

בשנה האחרונה אנחנו עדים לשתי ניסיונות לערעור כוחו של הגר"ע יוסף - כמנהיגם הבלעדי של הספרדים הדתיים והחרדים. שני הניסיונות פרצו לא במקרה "ערב בחירות", שהרי זה הזמן להוכיח לרב עובדיה יוסף ולמשפחתו כי מנהיגותם איננה מונחת בכיסם, ובטח לא בכיסם הקטן. המרד הראשון היה של הרב אמנון יצחק, ערב הבחירות לפרלמנט האחרון,בסוף שנת 2012. הרעיון של הרב אמנון יצחק - להקים רשימה עצמאית, תוכנן שנים קודם לכן ולא רק לרשימת בחירות בלבד היה היעוד הזה. הרעיון גם לא היה למרוד ברב עובדיה יוסף עצמו כי אם להכין את הקרקע שלאחר 120 שנותיו. הקרקע למי שיהיה "גדול הדור" הבא של הספרדים. הרב אמנון יצחק עבד על כך שנים רבות, ובחשאי. מאות אלפי קלטות , הרצאות ענק באולמות על ובכיכרות פרסום אדיר גם בחו"ל היו רק חלק מהאסטרטגיה שלו ליצור ציבור ומצב שאחרי 120 שנה הוא ירש את הגר"ע יוסף בכוח המרד, שהרי ממשפחת יוסף ומשס הוא לא היה מקבל גדולה "על מגש של כסף". הרב אמנון יצחק ידע להפוך את עורו ושנות את חברבורותיו ה"אנטי ציוניות" כדי לקבל לגיטימציה וסיוע מהממסד הציוני וה"תשחורת" החילונית אותם השמיץ שנים רבות. הלה הבין כי רק ה"כוח הציוני" - זה שהעלה לתפקיד ה"רב הראשי" את הרב עובדיה יוסף ולימים הפכו ל"גדול הדור", הוא גם זה שיוכל לעזור גם לו להיות "גדול הדור". אבל אמנון יצחק פנה וקיבל עזרה מעוד כוח שתמול שלשום עזר לגר"ע יוסף להפוך ל"גדול הדור", אמנון יצחק פנה לחרדים הליטאים שבראשות הגר"איל שטיינמן שבעבר הם אלה שהעניקו לגר"ע יוסף "לגיטימציה חרדית" לעמוד בראש הספרדים החרדים (אז היה זה הרב שך המנוח שהעניק לגר"ע יוסף את הלגיטימציה הזו). סופו של הרב אמנון יצחק ידוע - "על הקרשים", אבל בקופצו ל"בריכת המרד" הוא קירר את "מי המרד" עבור זה שבא אחריו, שגם הוא תכנן את המהלך הזה יותר מעשור. המרד השני אירע לפני הבחירות הנוכחיות ל"רבנים הראשיים" - חודשים מספר לאחר המרד השני. הפעם שמו של המורד הוא הרב שלמה משה עמר. מספר שנים לפני שעוד נבחר ל"רב הראשי" הוא כבר תכנן את עלייתו ליום שיחליף את הגר"ע יוסף דרך כהונתו כ"רבה של ת"א" ולימים כהונתו כ"הרב הראשי לישראל". לאחר היבחרו ל"רב הראשי" - ועד לא מכבר, הפך שמו כ"יורשו של הרב עובדיה יוסף". הרב עמר הצליח להעביר דרך הרב עובדיה יוסף גם "פסקי הלכות" מטעם השלטון שנחשבו אבודים - כמו למשל ה"גיור הצבאי". אבל בשנה האחרונה החליטו בבית הרב עובדיה יוסף "להחזיר עטרה ליושנה" ולהילחם על הצבת ה"בן יורש" בתור ה"רב הראשי" שיבוא אחרי הרב עמר. האחרון ידע שאם הוא לא ימשיך בפקידו הרי שירושת "גדול הדור" תתרחק ממנו ולכן יזם את "חוק עמר" במתכוניו השונים. משנפל החוק הרב עמר החליט להריץ את הרב ציון בוארון כ"איש הקש" שלו ולחכות עד 120 לגר"ע יוסף. אי לכך חידד הרב עמר את קשריו עם הממסד והוכיח לו כי הוא ישרת אותם בעתיד טוב יותר ממה ששירתם הגר"ע יוסף. להבדיל מהרב אמנון יצחק הוא פחות בונה על החרדים האשכנזים כ"מכתיריו" הנוספים אבל בכל זאת הוא שלח את הרב בוארון לחצרו של הגר"ח קנייאסקי. אםזה לא יועיל , אזי, זה בטח לא יזיק. הרב עמר לא לחינם מקווה שהרב בוארון ינצח משום שהרב עמר מסתמך על הסבר משפטי שאם ה"רב הראשי" מתפטר הרי שמותר ל"רב הראשי" הקודם להתמודד שוב. ומי שקרוב למידע טוען כי הרב בוארון אינו חפץ באמת בתפקיד אלא זמן מה לאחר בחירתו הוא יתפטר לטובת הרב עמר. וגם אם הרב בוארון לא יבחר הרי שהרב עמר החליט כבר להנהיג את עצמו ל"גדול הדור" שלאחר 120 של הגר"ע יוסף, מה שמצביע יותר ויותר על פירוק ש"ס לרסיסים אחרי 120 של הגר"ע יוסף. להבדיל מהמחנה החרדי הספרדי הרי שהמאבקים במחנה החרדי האשכנזי נושאים אופי פנימי יותר. המאבק הוא בתוך הבית החרדי ופחות מושפע ישירות מהממסד החילוני בישראל וגם פחות פתוח לקהל שאיננו חרדי. האדמו"רים נלחמים על הירושה בחצר החסידית שלהם - אם בקרב על היורש ואם בפתיחת אדמו"רות מתחרה. בקרב על "גדול הדור" האשכנזי (מקרב הליטאים) המלחמה היא עדיין בין "ראשי ישיבות" ו"חוגים", וגם אם לממסד הציוני ישנה השפעה עקיפה הרי שהיא איננה גלויה לעין.

"גדול הדור" מתוך המערכת החילונית

מהיום שבני עדות המזרח קיבלו על עצמם (גם החרדים שבהם) את היות ה"רב הראשי הספרדי" מנהיגם הרוחני הרי שהם קיבלו על עצמם את הכרת "גדול דורם" מתוך המערכת החילונית ואת השתתפותם של לא מעט חילוניים בעיצוב ה"רבנות" שלהם. במחנה החרדי האשכנזי - גם זה שמשתתף בתוך המערכת הממלכתית, הותירו עדיין את מעמד ה"רב האשכנזי הראשי" כמעמד נחות כדי לא להיות מושפעים מהמערכת החילונית הזו בתוך תוכם. בחירתו של ישראל לאו, יונה מצגר והרצון כיום לבחור את דוד לאו ל"רב ראשי" מנסה להנציח את ה"רב האשכנזי הראשי" כמדרג ירוד כדי שבעתיד יישארו הרבנים החרדים כ"רבני על" בקרב האשכנזים, ובמיוחד בקרב האשכנזים החרדים. הרב עובדיה יוסף - ואף הרבנים החרדים האשכנזים (הליטאים), אינם נבחרים עוד על-פי החלטת "גדול הדור הקודם" או על-פי רצון הקהילות הדתיות ממש. להבדיל מלפני השואה המרה הרי שמדינת ישראל הולידה מצב חדש שבו הממסד הציוני - חילוני מעורב יותר ויותר בבחירת "גדול הדור" כדי לצמצם את השפעת החרדיות האותנטית וכדי לקבוע בעתיד את דרך היהדות האורתודוכסית. אצל הספרדים ההשפעה הזו גלויה יותר ואצל האשכנזים ההשפעה הזו סמויה יותר. לעומת החרדים האשכנזים הרי שבקרב ה"כיפות הסרוגות" ההשפעה על "גדול הדור" הציוני דתי היא בידי הממסד הישראלי וראה כיצד החילוניים מובילים בנענוע מועמדי ה"ציונות הדתית" - דוד סתיו מול דוד לאו, "יש עתיד" ו"העבודה" מול הליכוד-בתינו". "הבית היהודי" הפך למשני.